Page 4 - גילוי דעת
P. 4
מי שתורתו אומנותו, תיקונו בלימוד תורה ללא תענית. הנוהג להתענות בימי השובבי"ם ואירעה סעודת ברית מילה או פדיון הבן באותו היום מותר לו לאכול בהן (ע"פ הרמ"א או"ח תקסח, ב ועוד. אך יש שכתבו שישלים תעניתו ביום אחר). לאחר שאכל בסעודה זו הותר לו לאכול אחר כך כל היום, שאין כאן תענית כלל (מגן אברהםתרפ"ה, סק"י). אם אירע וסיים מסכת ורוצה לערוך סעודה נכון לדחותה ליום אחר, אלא אם כן יש סיבה לעשות הסיום דווקא ביום זה (עפ"י 'אלף המגן' תקפא, סקע"ז). באשר להתנהגות האדם בתענית כתב הרמב"ם (תעניות א, יד): "כל השרוי בתענית... הרי זה לא ינהוג עידונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב, אלא דואג ואונן, כעניין שנאמר (איכה ג) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו". הוסיף על כך השל"ה (מסכת תענית פרק נר מצוה, כא): "ומי שאינו עושה כן, לא עלה בידו אלא העינוי שמענה את עצמו. כי ענין התענית הוא להכניע את החומר ולהגביר את כח השכלי ולהיות מדוגמת עולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה רק נהנין מזיו שכינה, כן יתהנה גם כן, להיות כל היום דבוק בו יתברך בתשובה תפילה וצדקה, ותלמוד תורה כנגד כולם. וקל וחומר שיהיה סר מרע, להרחיק מעליו כל נדנוד עבירה וכל מידה מגונה. ובפרט ישמור מהכעס שהוא הפגם הגדול שבעולם, כי הכעס הוא אל זר, והוא בא קצת בטבע למי שהוא ריקן מאכילה ושתיה, על כן יגבור על הכעס... גם לא ישיח שום שיחה בטילה, רק כל מגמתו תהיה על דבקותו בהשם יתברך. ואף אם יהיה לו איזה משא ומתן ביום התענית – יהא באמונה ובנחת, וימהר לחזור לדבקותו". על שאר ענייני השובבי"ם תוכלו לקרוא בחוברתנו 'ימי .hl@puah.org.il השובבי"ם',שאפשרלקבלהבדוא"ליורה דעה | הרב מנחם בורשטין ראש מכון פוע"המה לעשות עם השובבים?בפרשת משפטים, שבה נאמר "אם בגפו יבוא בגפו יצא" – רמז לכך שיצאו מתוקנים (באר היטב או"ח תרפ"ה ס"ק ב). השל"ה הוסיף שבפרשיות אלו מוזכרים ענייני תשובה, תפילה, צדקה וגמילות חסדים. נוסיף ונרחיב הפעם במנהגיהימים הללו ותעניותיהן. יש שכתבו שחשוב להרבות בחסד בימים אלו, וכמו כן יש שהדגישו במיוחד את חשיבות עסק התורה בהם. בספר 'אליה רבה' (או"ח תרפ"ה, יא) כתב שמנהג העולם להתענות בימי חמישי של שובבי"ם, אומנם יש שאמרו שיוכל לבחור איזה יום בשבוע שרוצה ולהתענות בו (נימוקי או"ח תרפ"ה). יש אף הנוהגים להתענות בכל שבוע ביום אחר, דהיינו בפרשת שמות ביום א', בפרשת וארא ביום ב' וכן הלאה (ילקוט 'אוהב ישראל' אות צז, בשם הגה"ק מאפטא). יש נוהגים להתענות בימי שני וחמישי בכל שבוע משבועות אלו עד אחר חצות היום (סידור 'בית אהרון וישראל' בשם זקני החסידים). בארץ ישראל ימים אלו של השובבי"ם קצרים והתענית בהם קלה יותר. אומנם מובא בספר 'נטעי גבריאל' (הלכות חנוכה ודיני שובבי"ם ועוד, עמ' תלט) שגם במדינות שהיום ארוך בהן בתקופה זו נוהג סדר התעניות והתפילות, מכיוון שהוא זמן המסוגל, ואין לדחותן לזמנים אחרים. כתב בספר 'לקט יושר' (עמ' קטז): מלמדי תינוקות לא יתענו בימי השובבי"ם (עפ"י השו"ע או"ח תקעא, ב). בשו"ת 'עולת שמואל' (סימן קו) הרחיב וכתב שמי שלומד עם תלמידים, אם יתענה תענית שאינה חובה מן הדין – יצא שכרו בהפסדו, כיוון שמבטל מתלמודו עקב התענותו, ותלמוד תורה כנגד כולם. גם בספר 'יוסף אומץ' (אות תתקא) כתב שמעלת התענית היא רק כאשר אינה גורמת לאדם לביטול תורה. ואדרבה,סיפר הריא"ז מרגליות זצ"ל שרבו המקובל הרב חיים שאול דוויק הכהן זצ"ל היה רגיל לדבר רבות על חשיבות תעניות השובבי"ם ת"ת. פעם פנה אליו גביר אחד ממדינת בוכרה וביקש מהרב למצוא בעבורו תלמיד חכם עני, והוא ישלם לת"ח סכום רב כדי שיתענה בעבורו את תעניות השובבי"ם. הרב דן והתפלפל עם חבריו המקובלים אם יועיל שאדם יתענה בעבור חברו, ולא הגיעו להסכמה. הם קבעו שהרב ישאל את מורו ורבו הרב מברניב זצ"ל, וכאשר יאמר – יעשו. הרב בא לפני רבו ושאל את השאלה. השיב מיד הרב מברניב: "שובו בנים שובבים – חוץ מאחר" (עפ"יחגיגה טו ע"א). כבר עסקנו בעבר בעניינם של ימי השובבי"ם והזכרנו שאומנם רבים מאיתנו יודעים שאלו ראשי התיבות של שמות פרשות השבוע של ספר שמות מתחילתו, אבל לא הכול מכירים את מעלתם המיוחדת של ימים אלו על פי הקבלה. בספרות הקבלה מבואר ביחס לימים אלו שהם כמו 'עשרת ימי תשובה', שהתפילה והתשובה בהם מקובלות ביותר, כנאמר: "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם" (ירמיהו ג, כב). כידוע, ימים אלו מסוגלים לתשובה בפרט על חטאים הקשורים למידת ה'יסוד' – הצניעות ושמירת הברית. מקורות ראשונים למנהגי ימי השובבי"ם מצאנו כבר בסוף תקופת הראשונים, בזמנו של בעל 'תרומת הדשן' (עיינו 'לקט יושר', עמ' 116). נראה שבתקופתם כבר היה מנהג זה מושרש, ובימי האריז"ל ותלמידיו התפשט המנהג על פני קצווי תבל (ראו 'מקורות-וקורות' לרי"י כהן). הזכרנו מעט טעמים למנהגי התעניות בימים אלו, כגון את דברי האר"י, שימים אלו מסוגלים לתיקון היסוד. מתחילים להתענות בפרשת שמות, שאז התחיל השעבוד במצרים שעל ידו נתקן חטא אדם הראשון, ומשלימים את התעניותהרב שמעון בן ציוןמלחמה לה' בעמלק או "תשובה ציונית הולמת"המורדים במלכות ישראל, מדינת ישראל בזמן הזה. עד שלא נגרש מכאן רבבות ישמעאלים משני צידי הקו הירוק אשר אינם מקבלים שלטון ישראל, לא ינוח שבט הרשע ליפול על ראשי הצדיקים, כמו שפגע ברב המופלא שכולו רז של אל ושיר שבח לאלוקיו, רזיאל שבח הי"ד. היתומים הרכים כל כך סובלים כי ראשי המדינה והצבא לא אוסרים מלחמתחורמה על אויבינו. מי שירצה לפנות ולעזוב, יקבל את כל העזרה. מי שיקבל את שלטון ישראל בשלמות ויתנהג בדרכים אנושיות של שבע מצוות בני נח יהיה לו מקום כפרט בארצנו הקדושה, ומי שירצה להילחם יקבל כדור בראש. צה"ל יודע לעשות את המלאכה אם יקבל את הפקודה הנכונה! אני יודע. אין לנו היום המנהיגים שיכולים להוביל את עם ישראל לאמת הכואבת אך ההכרחית הזאת. אמת אדומה מדם אך גם מאירה בתכלת לבן. אך אני יודע גם שלא תהיה ברירה. מה שלא נעשה מעצמנו יקומו הזדים הפלישתים ויכריחו אותנו לעשות. ערביי סכנין, אום אל פחם, שכם ועזה יביאו אותנו לרגע האמת. אם נתעשת ונצאמשלוותהחלוםהאשלייתיאלמציאותהחייםהאמתיים בזמן, רק נרוויח בסייעתא דשמיא ואלוקי מערכות ישראל יהיה בעזרינו למען ישראל וארצו הקדושה. "וגיברתים בשם ובשמו יתהלכו".אין פיוס אמת עם אויב שאיננו שילם [=נקם] אין שלום מבורך שאיננו שקוי ניצחון, אין קודש כיד החיל האמון עלי קשת ואין גדף [=קללה] מיד שאין כלי זין צמוד בה... בקוםאויבעלאומהורגבהואיןחוסןגברותלרהבולזעףקרבות כל איכר ויוגב וגורש משדה נחלת אבות..." אורי צבי ממשיך בשיר הקטרוג והאמונה, אך די במה שצוטט עד כה. לא בהסדרת חוות גלעד לבדה ננצח. אכן חשוב מאוד ליישב כל רגב מאדמת קודש בארץ ישראל, אבל אנחנו לא בתקופת חומה ומגדל, "דונם פה ודונם שם", "היכן שתעבור המחרשה שם יעבור הגבול". אנחנו במדינת ישראל ולנו צבא גדול וחזק, בחסדי השם. האויב קם עלינו לכלותנו, ואין דרך אחרת אלא להכריז עליו מלחמה עד רדתה. לא תאורה בכבישים, לא כבישים עוקפים, גם לא תוספת יחידות דיור לבד, עם כל הברכה הגדולה שבהם לא ישיבו את השלום לרחובותינו. כאשר יש מלך ישראל ומדינת ישראל היא המלכות, המצווה המוטלת עלינו היא "להכרית את זרעו שלעמלק".קודםשבאיםלבנותביתמקדשמבעריםאתהרע ומכריתים את האויב, ואחר כך מוסיפים אור וטוב ובונים בית לה' ולישראל. כך מבואר בגמרא בסנהדרין כ ע"ב, וברמב"ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם בהלכה ראשונה. המאבק איננו רק נגד חוליית המחבלים ימ"ש אלא כנגד כלכמו בכל הלוויה גם הפעם אומרים המספידים: נבנה, ניטע, נסדיר התיישבות. וזו התשובה הציונית ההולמת. ונהר הדם מוסיף לזרום. יש שאחד מהמלווים בהלוויה הקודמת חסר כי אותו מלווים בזו הפעם. כך נמשך קו הדם הזה מאז שבנולארצנובפעםהשלישית.התנחלנוכאןבפעםהראשונה בימי יהושע בן נון וגלינו מארצנו, ובימי עזרא, נחמיה וזרובבל עלינו ארצה ושוב גלינו. כעת "מאמין הוא העם כולו שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומתחלת לפנינו" (אורות, אורות התחיה סעיף כו). אך איך נשמר את תהליך הגאולה, איך נשמור על עמנו ועל נחלתנו? מה יעצור את שטף הדם של הרוגנו הי"ד, את החרפה הלאומית ואת חילול כבוד השם המתלווה לכל דם שנשפך כמים? לפני תשעים שנה, במאורעות שבין תרפ"ט לתרצ"ו, כתב המשוררהלאומיאוריצביגרינברגאתהמיליםהאלהעלהרצח בשדה שכם, ואינכם מאמינים עד כמה הדברים נכונים לימינו: "רבותיכם למודכם רמיה, סלף דמות, שיבוש דעת... איך ערך לעץ אם שותלו לא מוכן בחרבו לקטע את יד האויב המקטע ענף. חי לא יגיע החורש היהודי עם שורו לשדה שכם... אם רובו לא ילך לפניו והיוצא כן לחרוש לא ישוב עוד בערב. נצח המחרשה הוא בנצח החרב, ולא להפך מזה. חוק העולם הוא נכון,4|


































































































   2   3   4   5   6