01
42 מעלות בצל לא הרתיעו אותי ועוד רבים כמוני, לצעוד בשבת לתפילה בכותל. בשל האירועים הגדולים שארגנה 'קרן אביה' בהר הזיתים, לכבוד שבוע שחרור ירושלים, נאלצתי לקחת פסק זמן מהמניין הקבוע, ועל כן גברו עלי הגעגועים לחבריי במניין האהוב, ליד שריד חומת בית מקדשנו.
כל זה בלי לפגוע בהתרוממות הגדולה, שאחזה בי ובכל האורחים של קרן אביה, במהלך התפילות המרגשות על הר הזיתים, מול הר הבית.
כלל נקוט הוא בידינו, שהתפילות המרטיטות על הר הזיתים, יוצאות מקירות הלב הצופה אל קודש הקודשים והן עושות דרכן במהירות וביעילות היישר אל היכל המלך במסיבו… ונענות ברצון.
02
חג מתן תורה הוא החג של הכותל. משרד ירושלים, בראשות השר מאיר פורוש, פרש בערב חג, בכל רחבי ירושלים, עמדות התרעננות מחיות נפש, לאורך הדרכים המובילות אל העיר העתיקה. עשרות אלפי עולי רגל עצרו לרגע, נהנו מהכנסת האורחים המוצלת, עשו קידוש, טעמו מהכיבוד, התרעננו בכוס שתיה קרה, אספו כוחות והמשיכו בצעדה הנכספת אל הכותל. בשעת בוקר מוקדמת, כשרבים כל כך סיימו את תיקון ליל שבועות, הפך זרם הצועדים למעיין המתגבר.
זקני ירושלים מעידים שבשבועות השנה, תפילת הנץ בכותל הייתה מהגדולות שנצפו מאז בית שני.
בשעת מנחה של שבועות התמלאו שוב רחובות ירושלים בזקנים וזקנות, ילדים וילדות, שמיהרו לשפוך את שיחם ולשמוח בשמחת החג מול האבנים המחייכות. כשהגיעו לרחבת הכותל, פרשו הנשים לתפילה נרגשת בעזרת הנשים. לרבות מהם יש בעלים ובנים שמשרתים עכשיו בחזית. יש בליבן בקשה אחת גדולה – 'תנו לצה"ל לנצח'. ושבו בנים לגבולם, בריאים ושלמים בגופם ובנפשם.
באותה שעה, בעזרת הגברים, נוצרו מעגלי חג ומחול, בשלל צבעים, מהצבע הירוק של מדי הלוחמים ועד הלבן והשחור של סרוגים, חסידים וליטאים. השירה האדירה נשמעה עד הר הזיתים. רינת ישראל, שבקעה מתוך אמונה עזה בצור ישראל, בניצחון ישראל ובנצח ישראל. השירה עלתה מהלבבות, הרעידה את אבני החן ובקעה רקיעים.
03
כ-120 ק"מ משם, באותן שעות ממש, התעצמה הלחימה והתקיפות של צה"ל ברפיח. כל אותו הלילה וגם ביום לומדי התורה בכפר מימון שמעו את קולות הקרב וחשו אותם היטב.
כפר מימון מרוחק רק כ-7 ק"מ מגבול עזה. במשך הלילה הפליאו נותני השיעורים להתגבר בקולם על עוצמת התותחים ועל רחשי המטוסים.
ככל שנקפו השעות התגברו הקולות. מטחי הירי, נדמו לנו כקולות וברקים, והעירו את חשכת הלייל. חשנו ממש כמו בשעת מתן תורה בהר סיני.
החל מהשעות הקטנות של הלילה לקח הרב מיכאל אדרעי, המרא דאתרא את הפיקוד על הקרב העיקרי – הקרב על עירנות בני הכפר העייפים.
הבומים שנשמעו מפעם לפעם סייעו לעורר את השומעים… אחת השאלות הרווחות באותו ליל שימורים הייתה – 'זו יציאה או נפילה?'
למרות השעה המאוחרת התאסף ציבור גדול, של בני נוער ומבוגרים, בסוכה המרווחת הסמוכה לבית המדרש.
הרב אדרעי התיישב במרכז המעגל והפליא לעסוק בנושאים אקטואליים שריתקו את בני כל הדורות שבכפר. ותאמינו לי, יש בכפר מימון לפחות 5דורות, מהמייסדים ועד הטפחות…
בני הנוער גילו עניין רב בדברי האגדה וההלכה והפגינו מעורבות ערה, שאלו שאלות ותרצו קושיות.
הרב אדרעי דיבר על ההבדל בין שמחת תורה לשבועות. בין מתן התורה לקבלת התורה. אך יצאו המילים המשוות את 'חג שמחת תורה' לחג השבועות.. פרצו התלחשויות בקהל והורגשה צמרמורת קולקטיבית, שפקדה את רוב השומעים…
בשעת הנץ התאספנו לשמיעת מגילת רות ולתפילה חגיגית. העיניים ביקשו להיעצם אך הלמות התותחים והתפילות להצלחת הלוחמים שלנו, שמרו עבורנו על הערנות הנדרשת לתפילה הבוקעת מלב דואג.
את הקדיש אמר בקול נרגש, ידידי, החקלאי הוותיק, עוז קדמון, ששכל את אביו, ראש המשפחה, חגי קדמון, אך לפני ימים אחדים.
חגי קדמון, ז"ל, היה מדור המייסדים של הכפר. חקלאי בכל רמ"ח ושס"א. אוהב אדם, אוהב תורה, ואוהב הארץ. הוא גידל באדמת הנגב הצחיחה גידולים מפוארים שלא יביישו את אדמת הבשן, השקיע את כל מרצו בהפרחת השממה ובגידול משפחה מפוארת, אישה מדהימה, ילדים, נכדים, פרחים וירקות. תמיד שמחנו לקבל ממנו פקעות רב שנתיות של נרקיסים צחורים, שחיש מהר פארו עבורנו, במשך שנים רבות, את העציצים, את האדניות ואת גינות הנוי של ירושלים.
אהבתי מאוד את חגי קדמון, את ענוותנותו, את חיוכו התמידי, את לחיצת ידו החמה, את חריצותו וייחסו החברי לכל יהודי. חגי היה חקלאי חרוץ מאד וראש משפחה, לה היה מסור בכל ליבו ומאודו. משפחה מדהימה שחונכה בדרכו – דרך אהבת התורה, העם והארץ. עוד לא עברו שבועיים, אך אורו של חגי כבר חסר מאד, לבני משפחתו ולכל בני הכפר. והוא חסר ויחסר גם לי.
04
על הכנסת האורחים הידועה של חברי כפר מימון כבר סיפרתי, לא אחת. אך בחג הזה הצליחו בני הכפר להתעלות גם על עצמם…
בצל רעמי התותחים ושריקת הקליעים נוצרים ביקושים מיוחדים לתשומת לב חשובה ומצילת חיים. אלמנים ואלמנות שנותרו בביתם, בגפם, מוזמנים לחגוג ולסעוד סעודות באווירה נעימה, חמה ומחבקת בבתי החברים, השכנים האוהבים.
כפי שלימדונו חז"ל – טוב שכן קרוב…
חיילים וחיילות הניצבים על משמר ארצנו ומשמר יישובינו, מוזמנים אף הם לסעודות, למקלחת ולטעום ממעדני החג, בשירה ובדברי תורה, בבתי החברים. ליד השולחנות הערוכים נופלות המחיצות, נפתחים הלבבות, בוקעת השירה וחוזרים החיוכים.
ברוח זו של הכנסת אורחים נהגו, מאז ומתמיד, כל רבני הכפר ומשפחותיהם. מרגש להיווכח כיצד המסורת של 'ללכת בדרך חכמים' רק מתעצמת, בכל ענייני הציבור האלה והאחרים, בני הכפר ממשיכים ללכת בדרכם של הרב יעקב ונחמה אריאל, מדור מייסדי הכפר, הרב אליעזר איגרא ורעייתו רוחמה, הממשיכים, ועתה דבקים בני הכפר ונהנים מההנהגה של הרב מיכאל אדרעי ורעייתו יפעת.
ואכן, בעניין החסד, הערבות ההדדית, האחדות, הנתינה והכנסת האורחים, כאן, בכפר מימון, לא תמצאו כלל מצב של 'חייל בודד' או 'קשיש גלמוד', שנשכחו או שנזנחו. אין מציאות כזו. בואו עם משפחותיכם ותיווכחו על בשרכם.
05
בתור מנהל קרן ישראל לרפואה ולנפגעי חוט שדרה אני מרבה לבקר לוחמים שנפצעו בקרבות. חלקם פצועים 'וותיקים' מהשבוע של שמחת תורה, שעדיין מאושפזים, בעיקר במחלקות השיקום, וחלקם פצועים 'טריים' מהקרבות בדרום ובצפון. אני משתדל גם להיפגש עם רופאים ויזמים שמפעילים מחקרים רפואיים, כדי לנסות לסייע למחקרים ובכך לזרז מציאת פתרונות רפואיים ללוחמים. אני שם דגש על נפגעי חוט שדרה. לפצועים שנפגעו בחוט שדרה אין פתרון רפואי. במחלקות השיקום הם לומדים לחיות עם השיתוק בגפיים. חלקם מתקשים לנשום ללא מכונת הנשמה. חלקם לא מצליחים להפעיל חלקי גוף תחתון וחלקם לא מצליחים להפעיל גם ידיים וחלקי גוף עליון. בדרך כלל הפציעה בחוט שדרה משתקת לא רק את הגפיים אלא גם את האברים הפנימיים, של הפצוע.
המחקר הרפואי לריפוי נפגעי חוט שדרה, שיזמנו בטכניון, מתקדם מאד יפה, בעזרת חברת נורקסון שהוקמה במיוחד, ולקחה על עצמה להוביל אותו לניסויים קליניים. תהליך האישורים הרגולטוריים לוקח זמן רב. ייתכן שתוך שנתיים ייכנסו כבר לניסויים בבני אדם. זו תהיה בשורה מאוד משמחת לפצועים שמחכים לישועה. אך החיסרון הוא שהטיפול צריך להינתן מיד לאחר הפציעה. לכן חשוב להיות בקשר איתנו מיד ביום שאחרי הפציעה כדי שנוכל לחבר את הפצוע עם טיפול חירום מתאים תוך שעות. לאחר מכן זה יותר קשה.
בימים אלו, אנחנו עובדים חזק גם על מציאת פתרונות רפואיים במחקרים שמיועדים לרפא, בע"ה, גם 'פצועים וותיקים'.
אכן, גילינו לאחרונה שישנו מחקר רפואי מאד מתקדם לריפוי חוט שדרה, של חברת 'מטריסלף' מרחובות. החברה המקסימה, (שהמנהל שלה נמצא גם במילואים כחלק מצוות רפואי מציל חיים), שמקדמת מחקר לריפוי נפגעי חוט שדרה. היתרון הבולט של המחקר המתקדם הזה, הוא ההבטחה, שהמחקר יביא פתרון רפואי גם ללוחמים שנפצעו לפני חודשים רבים.
השבוע נפגשתי עם בני משפחה יקרה, שהתינוק המתוק שלהם סובל משיתוק, בעקבות פציעה בחוט שדרה, שנגרמה בתהליך שינוי התנוחה של היילוד בשעת הוצאתו מרחם אימו. זהו מקרה נדיר מאד. קשה מאד להתעלם או לעצור את הדמעות, נוכח מראה של תינוק מתוק, חיוני, חכם, מחייך וערני מאד, שמתקשה להזיז את גפיו, בגלל נתק בחוט השדרה. כהרגלי, אני משתדל לשמור על קשר רצוף גם עם בני המשפחה הזו ומחבר אותם לבדיקות, לרופאים מומחים – המובילים בתחום, למטפלים, לטיפולים, למחקרים, למכשור רפואי וכו'.
כשאני פוגש את הפצועים הגיבורים ואת המשפחות המופלאות, שמטפלות במשותקים יומם ולייל, אני נפעם ומתרגש עד דמעות. הם מבקשות תמיכה, עידוד והכוונה, שיסייעו להן לראות קצת אור בקצה המנהרה.
לכן, בלתי אפשרי לי להתנתק מהאחריות ומהחובה למצוא מזור לפצועים ותמיכה למשפחות. וזה לא נותן לי מנוח.
06
במסגרת קרן ישראל לריפוי נפגעי חוט שדרה יצאנו השבוע ביוזמת חרום לבנות 'קהילה' מאוחדת של פצועים – 'מנצחי חוט שדרה' – כדי לגבש כוח גדול מתוך משפחות הפצועים עצמן. יחד, נוביל מהלך ציבורי נרחב להעלאת המודעות לריפוי נפגעי חוט שדרה ולמציאת פתרונות רפואיים, בדיוק כמו שהצליחו לעשות זאת במחלות אחרות.
ניתן לפנות אלי במייל. בע"ה, אמשיך ואעדכן.
שבת שלום של ישועות והמשך הלחימה עד לניצחון. שבת של רפואה ללוחמי צה"ל הפצועים. שישובו הבנים לשלום. נחמה למשפחות הנופלים. חיבוק למשפחות החטופים. חיזוק למנהיגים. אל תיראו ואל תיחתו. ■
לתגובות בעניין הפצועים כיתבו ישירות למייל שלי - manager@pisrael.com
