הגר זכתה להיות הפונדקאית הראשונה בתולדות עם ישראל. שרה אמנו בקשה להיבנות דרכה. בוודאי לא יכלה לחזות בדמיון הפרוע ביותר את נס לידת יצחק. בימינו, הפונדקאות מיועדת לסייע לאותן נשים שרחמן אכזב, מסיבות שונות: מקצתן עברו הפלות מרובות על רקע רחמי, או טיפולי הפרייה עם כישלונות חוזרים בהשרשה. מקצתן עברו כריתת רחם מסיבות שונות, ומקצתן נולדו ללא מערכת רחמית תקינה. אלה נשים פוריות, שניטלה מהן היכולת להעניק חיים ממאגר הביציות שקיים ברשותן. הפתרון האולטימטיבי שלהן הוא, לכאורה, פונדקאות. קיימת גם קבוצת נשים שבריאותן מאותגרת, ועל כן, הימנעות מתשעה חדשים שבהם הגוף עובר מבחן מאמץ, רצויה עבורם. אבל התהליך חייב להיות עטוף ברחמים. אברהם אבינו מגיע לארץ ישראל והולך בה הלוך ונסוע, ובו בזמן בונה את ביתו. אבל שרה עקרה, והמשך העברת ‘העניין האלוקי’ מוטל בספק.
ואז, שרה בחכמתה, מציעה לאברהם להעביר את העניין האלוקי, את ירושת דרך שמירת ה’, בדרך עוקפת – בעזרת הגר שפחתה. כך הבן של הגר שיגודל על ברכי שרה יתאים להיות תחליף ליורש האמתי שבושש מלהגיע. אברהם מקבל את הרעיון, והתוכנית מתחילה להתגשם בכך שהגר הרתה, לעומת גבירתה שלא זכתה לזה עדיין. אבל התוכנית משתבשת כאשר הגר לא מתנהגת כמי שתיתן לשרה לגדל את בנה במקומה, היא בורחת, ואחרי לידת ישמעאל גם מגורשת.
הסיפור היה יכול להיגמר אחרת: ישמעאל ,ששמו הנפלא הוא דו משמעי: ה’ ישמע לו, וגם הוא ישמע בקול ה’, היה הופך לתלמיד של אברהם וממשיך המסורת. הדבר דומה לנעמי ועובד בן רות, שכאשר ילדה אותו אמו אומרות השכנות ‘יולד בן לנעמי’, והיא לוקחת אותו ומגדלת אותו ומחנכת אותו. כך נדמה כאילו הוא נולד לה לעת זקנתה, אחרי שבניה מתו בנכר. אצל נעמי שום דבר לא השתבש, מפני שכלתה רות הולכת אחריה בצורה מושלמת, וכך היא זוכה לזכות שמחלציה נולד המלך המשיח.
נתינת הגר לאברהם כדי שתלד לו בן במקום שרה, דומה מאוד למעשה של פונדקאות. אשה טובה מגדלת ברחמה את בנם הביולוגי של בני זוג הזקוק לכך. ולמרות תשעת החודשים בהם מתארח העובר ברחמה, הוא עובר לרשות ההורים שלו. כך ישמעאל, אם היה זוכה – היה נולד פיסית מהגר אבל היה מתחנך תחת חסותה של שרה והופך להיות כאילו בנה וממשיך השושלת.
אולם הקב”ה ריחם על עם ישראל ודאג לכך שיצחק היורש נולד משרה עצמה לעת זקנתה. בלידה זו מקופלים ניסים גלויים. שרה הרי היתה ‘אילונית’ [חסרת מערכת רחמית], ובעשור העשירי לחייה היא שרדה הריון, ולידה [ללא אפידורל], והניקה בנים. וכל זה זניח יחסית לצער גידול בנים, בפער של ארבעה דורות, לפחות. אבל האמת היא שכרופאת נשים, אני יודעת כמה נסי הוא כל הריון והריון. נראה שדרושות תפילות של תשעים שנה, בפי גדולי אומה, כדי להצמיח ילד כמו יצחק אבינו, ילד של תפילות. שום תפילה לא הולכת ריקם
