א. תשובה הלכתית מצויה של מו״ר הגרז״ן גולדברג הייתה: ״הרי זו ממש תשובת רבי עקיבא איגר בסימן פלוני, אתה לא חושב כך?״, כאילו אומר: ״תמה אני על שאלתך, הרי את שו״ת רעק״א צריך לדעת!״. מה היה ברבי עקיבא איגר דווקא? רוב הסיפורים עליו נחלקים לשניים: א. ענווה קיצונית. ב. גאונות של העמקה נדירה. בישיבות אומרים שאם הצלחת לתרץ את הקושיות הבלתי פתורות שלו, כנראה שלא באמת הבנת את הקושיה, כי הרי הוא בוודאי חשב גם על התירוץ הזה.
מה היה סודו של רעק״א? לאחרונה ביקרתי אצל אחד מצאצאיו, והתרגשתי מאד כשהראני דפי הגהה של רבי עקיבא איגר עצמו לשו״ת שלו, מלפני כ-200 שנה. רואים את כתב ידי המעתיק, ומעליו, בכתב יד קטנטן, עגול, נקי ומסודר להפליא, את כתב ידו של רעק״א. הכתב מבטא בדיוק מה שמספרים על האיש: א. לא תפס מקום בעולם, ענווה מופלגת. ב. סדר מופתי, כתב קריא להפליא. אין בכתב התפרצויות, אין התלהבות, עליות וירידות, יש ענייניות רבה. גאונים נוטים להיות מפוזרים, בעלי הברקות, והוא היה איש של עבודה ושל סדר, ולכן החשיבה שלו הקיפה גם את התירוץ שהעלית בדעתך…
ב. שמעתי מתלמיד של רבי ישראל פרידמן ממנצ׳סטר, צאצא ישיר של האדמו״ר מרוז׳ין, בשם רבו: האדמו״ר רבי יחיאל מאיר הלוי מאוסטרובצה היה מגאוני הדור. פעם ביקר אצלו רבי חיים עוזר גרודז׳ינסקי, וביקשו שיפתח בדבר תורה. אמר הרבי שהוא אינו מדבר בפני גדול הדור. התעקשותו של רח״ע הכריחה אותו להגיד את הדבר הבא: ״רבא אומר בגמרא במסכת מכות – כמה טיפשים הבבליים שעומדים בפני ספר תורה לכבדו, ולא עומדים בפני אדם גדול, שיכול ׳לשנות׳ כביכול את מה שכתוב בתורה. והדוגמה המובאת כראיה היא שהתורה אומרת בספר דברים: ׳ארבעים יכנו׳ לגבי החייב מלקות, וחז״ל פירשו שמדובר ב-39. אך מדוע לא הביאה הגמרא את הפסוק המוקדם יותר, מספר ויקרא: ׳תספרו חמישים יום׳, שחז״ל הפחיתו יום בספירת העומר, כביכול, וביארו שסופרים 49? ותירץ הרבי, שהגמרא רצתה ללמדנו ש׳אדם גדול׳ הוא דווקא זה שמצליח להפחית מכה מיהודי, להקל עליו במשהו!״, אולי התכוון לכך שאדם גדול פוסק לקולא. רח״ע, שהיה פוסק עם כתפיים רחבות, נעמד והכריז בהתרגשות רבה: ״אילולי באתי רק כדי לשמוע חידוש זה, דיי״.
ולענ״ד רמז גם לבאות, כשגדולי ישראל התגייסו להקל על סבלם הפיזי והנפשי של יהודים בימים הקשים, כולל בנו וממשיכו, רבי יחזקאל מאוסטרובצה הי״ד.
ג. הרב שבתי אטון זצ"ל גדל בעיקר בישיבת פורת יוסף, ומעט שנים בישיבת 'מרכז הרב' אצל הרב צבי יהודה קוק, והיה חבר 'מועצת חכמי התורה'. תלמידו הרב בנציון מוצפי כותב שלא היה דבר בתורה שנסתר ממנו!
סיפרה לי נכדתו, הרבנית איילת אור-חיים: "כשדודתי, בתו, הייתה ילדה בבית ספר, הכינו פעם הצגה ערכית ובה דיון עם טיעונים של היצר הטוב ושל היצר הרע. הדודה ייצגה את היצר הרע במשחק. כשסבא שמע על כך, הוא הלך לבית הספר ואמר להם שאסור לייצג את היצר הרע אפילו בהצגה, אסור לבנות לו דמות, לתת לו קיום וכוח, ולהכניס ללב ספקות בעבודת השם". ■
meirdorfman@gmail.com
תפריט
