לעיתים עולות סיטואציות מורכבות שבהן אנחנו נדרשים לטפל בהורינו או לעזור להם בתחומים שבהם הם מבינים פחות. איך עושים זאת נכון?
תשובה
הקשר בין כיבוד הורים ובין זכותנו על אדמתנו נמצא בגוף הפסוק: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ‑לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". אריכות ימים על האדמה היא תוצאה של כיבוד הורים. לא ייתכן חיבור לארץ האבות כל זמן שאיננו מחוברים נכון להורינו הביולוגיים. מכוח זה גם כל החיבור לאבות האומה ולארץ.
מצד אחד, ברור שאנחנו עושים הכול כדי לעזור להורים שבמצוקה. מצד אחר, עלול להתווסף על כך ניחוח קל של התנשאות ואפילו שיפוטיות כלפי ההורים, "את לא מסוגלת להבין או להתנהל בעצמך, ולכן אני צריכה לקבל אחריות לנושא ולהחליט במקומך איך להתנהל".
בגמרא מסופר על אימו של רבי טרפון שירדה לטייל בחצרה בשבת, ולפתע נקרעה נעלה. הלך רבי טרפון והניח את שתי ידיו תחת כפות רגליה, והייתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. לכאורה לא ברור למה רבי טרפון מתנהג בצורה משונה (ומכאיבה) כל כך. הרי מן הסתם הוא היה גבר חזק ויכול לשאת אותה בזרועותיו ולהביא אותה לביתה. למה שם את ידיו תחת כפות רגליה?
כשרבי טרפון שם את ידיו תחת רגלי אימו הוא עוזר לה, אבל מלמטה, ברור שהוא מתחתיה. היא נשארת זקופה, והוא מתכופף. אילו הרים אותה בזרועותיו היה עוזר מלמעלה, בעמדת החזק, והיא הייתה כמו תינוקת, חלשה לעומתו. רבי טרפון אינו מתבלבל אלא שומר על המקום שלו לעומת אימא שלו גם בזמן שהוא עוזר לה.
ובחזרה לשאלה שבה פתחנו: גם עזרה להורים יכולה לבוא מלמעלה, ממקום מתנשא, מעמדה פטרונית, כי אני חזקה יותר, מבינה ויודעת טוב יותר מהוריי, ויכולה לבוא מלמטה, ממקום של ענווה, מעמדה של נתינת שירות להורים בשמחה על הזכות שיש לי להחזיר להוריי מעט ממה שאני חייבת להם על כל הטוב שעשו בשבילי. לשמש קביים שההורים יכולים להישען עליהם, אך ברור שהמשענת היא מתחת להורים.
לכן העבודה צריכה להיות בדיוק על המקום שממנו אני פועלת, ופחות על מה שאני עושה בפועל. גם מי שממלא טפסים להוריו יכול להיות בעמדה של ה'מבין' לעומת הוריו ה'בורים', ויכול לעשות את אותו מעשה בדיוק מעמדה של מזכירה שברור לה מי הבוס גם כשהיא ממלאת את הטפסים הנדרשים לו במשרד.
ואיך אדע שאני במקום? האמת היא שאף אחד חוץ ממני לא יכול לדעת. העניין תלוי בכוונת הלב, וכפי שאנחנו יודעים, את הכוונה ההורים מרגישים היטב.
כך יחסנו לארץ האבות: נדל"ן עובר לסוחר או מקור השפע והברכה הפיזי והסגולי שלנו? מתוך הכרת הגודל והערך החיוני של הארץ לקיומנו המלא כעם ניגש אליה בהכנעה ובאהבה.
שנזכה!
