איש של תורה

לצד הכאב האישי העצום על הסתלקות מורי ורבי, הלוויית מרן זצ"ל הייתה מחזה מרגש. בעידן שלנו לראות מאות אלפים, מכל החוגים והעדות צועדים בסך אחרי מיטתו זה אירוע שלא מובן מאליו.
הרב בלט בהיקף הידע התורני העצום שלו בכל חלקי התורה. רוב ספריו הוקדשו לאותן סוגיות שאינן מוכרות. למשל, ספרו דרך אמונה, הבנוי במתכונת של ספר המשנה ברורה על הלכות זרעים לרמב"ם הוא משובב נפש. אחרי אלפי שנות גלות חזרנו לארץ הקודש. העיסוק במצוות התלויות בארץ נמחק מהזיכרון הקולקטיבי של עמנו. גדולי העולם שהגיעו לכאן החלו לעסוק בנושא, תוך קושי עצום של שטח תורני שלם שבתי המדרש שבבל כמעט ולא עסקו בו. הרב שבסך הכול היה דור שנים לאחר מכן, כבר חיבר ספר הלכתי עם היקף עצום ובקיאות מפעימה של ידע. כך גם חיבורו על התלמוד הירושלמי ועוד.
על גודל בקיאותו ושליטתו העצומה, יכול להעיד חידוש תורה קטן שכתב בספרו על התורה. הוא מביא חידוש המיוחס לגאון מווילנא שהמילה גט היא מכיוון שהאותיות ג' ו-ט' הן היחידות שאינן סמוכות זו לזו בתנ"ך, ומקשה מיד עם רשימה של אותיות נוספות שאינן סמוכות זו לזו (הוא מתרץ כי אלו האותיות הכי קרובות שאינן סמוכות). זה ספר שחובר כשהיה בן 40 בלבד, הרבה טרום עידן המחשב, והוא יכול ללמד אותנו כיצד תורתנו תורת חיים הייתה מונחת בראשו בקופסא.
הרב לא היה שייך לחוג מסוים, הוא היה שייך לתורה הקדושה והקדיש את חייו לכך. עליו ניתן לומר את דברי דודו ורבו, החזון איש: "אמנם האיש הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה לאדם הרואה לעיניים כבן אדם. אבל באמת הוא מלאך הגר עם בני תמותה וחי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהילה".
וכל אלה שראו בו את ממשיך השושלת המסורה לנו ממשה רבינו דור אחר דור, רצו לקחת חלק. לכן הם גם הגיעו להלוויה. ראינו שם ממש את כל העדות והחוגים וזה ריגש, כי זה אומר שהתורה הקדושה היא עדיין המכנה המשותף הרחב כל כך בעמנו. לצד העצב היה גם רגע של שמחה.