משה מצווה לקחת שני אומנים משני שבטים לבניית המשכן – בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן. המדרש בפסיקתא רבתי מלמד ששני שבטים אלו שילבו פעולה בבניין בית המקדש הראשון, שלמה המלך משבט יהודה וחירם שאמו משבט דן.
מהלכים לאומיים רבים בעם ישראל התקיימו באמצעות שילוב של שני מנהיגים. משה ואהרון, מרדכי ואסתר, עזרא ונחמיה, ולעתיד לבוא משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.
ניתן להסביר זאת בשני אופנים:
ההסבר הראשון: שילוב המנהיגים בא מהצורך לאחד שני כוחות הפוכים, המשלימים מעשה אחד. איחוד כגון משה ואהרון – משה מסמל את מידת החסד ואילו אהרון את מידת הדין.
ההסבר השני: כדי שמפעל, לדוגמה, יצליח – יש צורך בשני תפקידים: אנשי רעיונות, ואנשי מעשה המבצעים את מחשבותיהם של בעלי הרעיונות. כך למשל, משיח בן יוסף המבטא תקופה של גילוי כוחות החומר בגאולת ישראל, זקוק לכוח רוחני שמחייה אותו ונותן לו חיים ומשמעות עליונה, והוא משיח בן דוד.
הרב קוק זצ"ל כותב ב"פנקס אחרון בבויסק" שהציווי היה לקחת את בצלאל, משבט יהודה המכונה "גור אריה" בברכות יעקב, אריה בתחום הרוח – ולצרף לו את אהליאב, משבט דן שאף הוא קרוי "אריה" בברכות משה, אריה מתחום החומר. שני אלו ביחד מביאים להופעת יצירה שלמה, יהודה המנהיג את העם והולך בראש כמלך ודן "המאסף לכל המחנות" ההולך בסוף. על בסיס זה יכולים השבטים לבטא את עצמם ולהוציא לפועל את כוחותיהם. הרב זצ"ל מוצא לרעיון זה רמז בשם בנו של דן, הקרוי "חושים". החושים אין להם מעצמם כלום, אבל כאשר הם פוגשים השפעה חיצונית – הם מופעלים ומביאים את הדבר לידי גילוי וביטוי.
המשכן הוא מקום החיבור של חומר ורוח. לכן, ביצירתו הקב"ה מצווה לקחת שני אמנים, אחד מעולם הרוח והשני מעולם החומר
כאמור, משה מצווה לקחת שני אומנים משני שבטים לבניית המשכן – בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן. אנחנו רואים שהמדרש בפסיקתא רבתי מלמד ששבטים אלו שילבו פעולה בבניין בית המקדש הראשון, שלמה המלך משבט יהודה וחירם שאמו משבט דן.