01
ביום שישי ערב שבת חיי שרה, כמידי שנה, שמנו פנינו דרומה ויצאנו מירושלים לחברון עיר האבות. את החוויה הזו אי אפשר לתאר במילים וכמובן אסור לפספס. עשרות אלפי יהודים, מכל פינות הארץ והעולם נוהרים לחברון כדי להתפלל ליד קברי האמהות והאבות. המראות מרגשים ממש כמו ביציאת מצרים או אולי כמו בעלייה לבית המקדש. רבבות משפחות ובודדים נושאים על גבם מזרנים, מצעים, מיחמים, שקי שינה, שקי מגדנות, טליתות וסידורים. הנשים עטורות במנשאים גדושים בפעוטות מתוקים וחייכניים. עם ישראל במיטבו. כשהגענו לגרם המדרגות המוביל לדירה שאנו שוכרים, זינק עלי אחד השכנים, חטף מידיי את המזוודה, ובטרם הספיקותי למחות בידו, שעט השכן האלמוני במדרגות תוך שהוא ממהר להניח את הכבודה שלי בפתח הדלת. הודיתי לו מכל ליבי. 'אולי זה נכד של אברהם אבינו?', חשבתי לעצמי.
זוג האברכים המתוק והחביב שאת דירתם שכרנו השאירו עבורנו את דירתם נקייה, מזמינה ומצוחצחת. במטבח הם סידרו בקפידה פינת קפה עשירה, עם עוגיות שוות, שרוולי קפוצ'ינו ומיחם דולק… בפינה אחרת הם הניחו בלב רחב שלל הפתעות מתוקות, מכל המינים ומכל הצבעים.
'שרה אמנו ביקרה כאן השבוע?' שאלתי את רעייתי הנפעמת.
הנחנו בחדר את המיטלטלין וירדנו בזריזות להתפלל מנחה במערת המכפלה. מזג האוויר הצטיין גם הוא בהכנסת אורחים נפלאה ושלח אלינו קרני שמש מלטפות, ראות משופרת ומשב רוח רענן. השאטלים שארגנה המועצה עבור רבבות האורחים היו לעזר רב. המשטרה ומשמר הגבול פרשו כוחות רבים לאורך כל הצירים, כדי להסדיר את התנועה וכדי למנוע פקקים מיותרים. הצבא פרש כוחות של סדיר ומילואים בכמויות שלא היו מביישים אוגדת חי"ר. לוחמי סיירת מגלן, (לא פחות…), יחד עם חבריהם בנשקים שלופים, אבטחו את הצירים, נחושים וחדורים באהבת הארץ, מעוטרים בזקנקני סדיר ומילואים ובחיוך מבויש. הלוחמים השרו אווירה של ביטחון ושלווה במשך כל השבת. עברתי עם רעייתי מעמדה לעמדה וחילקתי, כדרכי, חבילות של מנטוסים ופיצוחים כדי להקל על הלוחמים את השהייה בעמדות בתוך ובין המשמרות המייגעות.
בקפיטריה של 'הכנסת אורחים חברון' הציעו לי לרכוש שוברי פינוק מיוחדים, המיועדים לפנק מחלקות שלמות של חיילים. השובר מקנה לחיילים מגש פיצה ענק ומהביל, שתייה קרה לבחירה ועוד פינוקים. מומלץ להעתיק את היוזמה המוצלחת הזו ברוח אברהם אבינו ושרה אמנו לכל פינה חמה בארץ.
02
תפילת מנחה של ערב שבת בפתחו, הנעול עדיין, של אולם יצחק הזכירה לנו שהריבונות שלנו בשדה המכפלה דורשת תיקון יסודי. הרב שלמה גורן זצ"ל, שהשבוע מלאו 30 שנה לעלייתו לגנזי מרומים, אמנם הכניס למערה ספר תורה, קבע אותה כבית תפילה ליהודים והניף עליה בגאון את דגל ישראל. הרב מרדכי אליהו פסק אז שהבניין שהקים הורדוס, לפני 2000 שנה מעל קבריהם של אבותינו, יוגדר הלכתית כבית כנסת ולא כמסגד ולא כבית קברות. לכן, בכפוף לפסיקה רחבה זו, כהנים מניפים ידיהם בברכה על רבבות עם ישראל המצטופף לרווחה לתפילה בתוך כותלי המערה.
עם כל זה, רוח משה דיין מרחפת כאן, מאיימת על ריבונותנו ומותירה את מפתחות המערה, חלקית אמנם, לשלטון הרשע של הוואקף.
לקראת קבלת שבת נפתחו שערי אולם יצחק, הגדול שבאולמות, ומתפללים רבים גדשו אותו בשקיקה.
ברחבה שבחוץ זרמו רבבות לתפילה ענקית שאי אפשר לתארה במילים. אפילו הכותל המערבי עמד נפעם אל מול הרבבות שפצחו במנגינותיו של ר' שלמה קרליבך כדי לקבל את השבת בחברון. עיר האבות שמחה לארח גם מניינים בנוסחים רבים שמנגינותיהם הגיעו מתימן ומפרס מפס ומרוקו מאדיס אבבה ומגליציה ונשמעו גם בקריית ארבע, בתל רומידה ובפתחו של קבר רמטכ"ל צבא שאול, אבנר בן נר. קולו של אבנר בן נר, השרירן גדול המימדים, מהדהד היום בסמטאות חברון. היום, אקטואלית מתמיד, קריאתו הכנה והנרגשת ליואב בן צרויה, שר צבא דוד – 'הלנצח תאכל חרב?' מבקשת, אז כהיום, להפסיק את מלחמת האחים ולעצור לאלתר את המחלוקת הפנימית בעם, לבל ישפך כאן דם נקי.
03
ואם על מלחמת אחים נדבר – כמידי שנה, קומץ קטן של בני נוער משועממים וחסרי אחריות, ניסו לייצר פרובוקציה, קראו קריאות גנאי לעברו של אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט, ואף התפרצו לעברו. הפרובוקציה האוילית תפסה את כותרות החדשות, גרמה לחילול השם נורא ומיותר, עשתה לה כנפיים, העיבה על תפארתה של הכנסת האורחים המופלאה בחברון, הסתירה את הסדר המופתי ששלט ברבבותיו בכל פינה, והסיטה את הכותרות מהצלחת האירוע השקט והמדהים בחיי שרה. כמה חבל.
04
אין לי די אצבעות בידים וברגלים כדי למנות את שלל השרים, השרות וחברי הכנסת היקרים, שהשתתפו בחגיגה הישראלית הקדושה והמרוממת.
כולם עשו את המיטב לחזק את ידי המתיישבים ולהודות לאורחים הרבים שבאו לעודד ולהעצים את החיבור הנצחי של עם ישראל לעיר האבות.
אני חושש למנותם שמה אחסיר אחד או אחת מהם. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, המאויים על חייו, יצא לתפילה בשדה המכפלה, כשהוא מוקף בחגורה של מאבטחים ובאוהדים רבים מספור. בלב חפץ הזמין השר את הציבור הגדול, להתארח בביתו שבגבעת האבות, לטעום מטעמים ולשמוע שם דברי תורה וחיזוק. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', נשא דברי תורה, תודה וברכה עת התארח למפגש של עונג שבת עם השר זאב אלקין והרב הלל הורוביץ בביתה החם של השרה אורית סטרוק. באותה שעה, אורית סטרוק ארחה בביתה מאות אורחים וביניהם קבוצה גדולה של בנות מדרשת 'אורה', עלמות חן, שהגיעו מצרפת לירושלים לשנת לימודים אינטנסיבית. בצלאל סמוטריץ' הפעיל את קסמו האישי ואת כשרונו הוורבלי כדי לשכנע את העלמות להישאר בירושלים ולבנות את בתיהן בארץ ישראל. השר הדגיש שחשוב מאד להעלות גם את משפחותיהן, בטרם יהיה מאוחר. היה ניכר שהדברים הנכוחים נפלו על אוזניים קשובות.
הרב שמואל אליהו, כמו יתר חבריו, הרבנים היקרים, מסר שיעורים רבים ומגוונים בקריית ארבע ובחברון.
כשדיבר בפני תלמידי ישיבת 'שבי חברון' היקרים מפז, בראשות הרב אתרוג, הדגיש כי דווקא עכשיו, המסר הערכי שיוצא מחברון הוא חיוני לעולם כולו. "העולם בכלל והחברה בישראל בפרט נמצאים במשבר זהות עמוק ובכאוס רוחני גדול. תורתם ודרכם המיוחדת של אבות האומה הישראלית, חייבת להאיר כמגדלור ענק ולהחיות את העולם כולו. זה בידיים שלכם."
גם שר התרבות, איש הליכוד, החביב, מיקי זוהר, הדגיש את חשיבות המהפכה שיזם, להחדרת התרבות היהודית לכל בית בישראל.
הסרוג האהוב, אלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, לקול תשואות הנוכחים, נתן סקירה על פעולות הצבא לחיזוק הביטחון ביו"ש. בסיום דבריו, נעמד הקהל, כאיש אחד, על רגליו והריע לו במשך דקות ארוכות. אלוף האיש הזה.
אמנם לא הייתי השבת בכותל, אבל זה הזמן להזכר בכך שגם דוד המלך מלך בחברון שבע שנים לפני שמלך בירושלים. הדרך למלוכה בירושלים עוברת בחברון. רק חיבור לאבות ולקניין שקנה אברהם בארץ, תוביל אותנו לבניין השלם בירושלים.
05
השבוע הלך לעולמו כמעט בשיבה טובה ר' שבתי זליקוביץ', זצ"ל, האיש והאגדה. אהבתי את שבתי מאד מאד. לאחר שמו"ר, הרב צבי יהודה קוק, שבביתו התגוררתי כשלוש שנים, עלה לגנזי מרומים, נותרתי בין שמים וארץ – כפשוטו. בעקבות הרב יוסי שריד, יבדל"א, הרב שבתי זליקוביץ' קלט אותי בכולל מר"ץ, במבשרת, סידר לי חדר בפנימיה, קרב אותי בלב רחב, והתייחס אלי כאב לבן. שבתי היה ממייסדי קריית חינוך מבשרת ציון וניהל אותה ביד רמה. בענווה גדולה ובחכמה מופלאה והכי חשוב בלב ענק הוא פיתח את הקרייה למעוז של תורה – מגני הילדים, דרך ישיבה תיכונית ועד לכולל אברכים מעולה שבמעולים. כבר אז, לפני יותר מ-40 שנה, בחכמתו הרבה ובחזונו, שבתי הבין שאנו עומדים בפני מצוקה גדולה של עבודה עברית. הוא הקים את ארגון 'לה"ב – לבנות ולהבנות' בו הוא הכשיר אברכים ובחורי ישיבה חרוצים, לעבודה בכל מקצועות הבניין. תקצר היריעה מלהכיל את אישיותו המופלא של היהודי הענק הזה. ענק בענווה ובצניעות. ענק באהבת ישראל וארץ ישראל. ענק באהבת התורה ולומדיה. ענק באהבת כל אחד בישראל. שבתי חי בצניעות כל ימיו. כשבאו בחורים להתלונן שאין מספיק שעות של מים חמים בפנימייה… שבתי ענה להם בחיוך אבהי, כדרכו – 'אנחנו באנו מהמעברות. התקלחנו שם במים קפואים שרוקנו מג'ריקנים גדולים. מי חלם אז בכלל על דוד מים חמים'. חזרנו לחדרים עם זנב מקופל. לא אשכח לעולם את חיוכו החם ועיניו הטובות. אשתדל לילך תמיד לאור התורה והמוסר שלמדתי משבתי – הוא לימד את כל אחד מאיתנו, ובעיקר את הבחורים 'התל אביביים'… לא לגדול מפונקים.
באותם ימים גדולים, זכיתי ללמוד בקרייה במבשרת אצל מיטב יקירי האומה, ביניהם: נחמה ליבוביץ' האגדית, הרב אלתר הילביץ, הרב שלמה מן ההר, הדיין הגאון הרב שלוימה פישר, הגאון הרב סיני אדלר, הרב יהושע בכרך, הרב דוד פוקס ויבדל"א – הרב יוסי שטרן-שריד, הרב אורי כהן, הרב מוטי דימנטמן והרב מנחם בן יעקב.
שבת שלום של ניצחון בלבנון ובכל החזיתות, של החלמה לפצועים. שבת של מזור ופדות לחטופים. שבת של חיזוק למפונים. שבת של הצדעה לנשות המילואים ואמהות החיילים. שבת של נחמה למשפחות השכולות ושיקום טוב לפצועי המלחמה. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
