שאלה:
ילדה חתכה בצל בסכין פרווה על צלחת חלבית
לאחר מכן טיגנה אותו בסיר בשרי עם שמן
והשתמשה במזלג חלבי לערבב את הבצל…
לגבי השלב הראשון, יש הדרכי תשובה (צו, לז) מביא מחלוקת חכמת אדם וספר יהושע האם אומרים דוחקא דסכינא בנוגע למצע החיתוך, ונגזר ממנה האם הבצל הפך לחלבי או נשאר פרווה.
בנוסף, הרב מלמד (כשרות ב, לב, יב) פוסק שדיני דוחקא דסכינא נאמרו רק כשיש לכלוך בכלים, ולא בכלים נקיים. כפי כלים שבימינו, שלא בולעים.
לגבי השלב השני, תלוי האם בישול מבטל החריפות בשלב זה (יחסית ראשית הטיגון), בפרט כאשר ייתכן שיש יותר בצל משמן. ומצד שני, דברי ערוך השולחן (צו, כ) שעצם נתינת השמן מבטלת החריפות. כמו כן, גם כאן סוגיית בליעה בכלים משפיעה.
אם כן, וודאי הצלחת מותרת. אבל יש צדדים רבים שהבצל אסור, ובעקבות כך גם הסיר והמזלג. רק אם נקל בשני השלבים (החיתוך על מצע חלבי, והערבוב במזלג חלבי) – נגיע לדיני נ"ט בר נ"ט… (הסיר וודאי לא בן יומו, השאר לא ידוע)
תשובה:
לגבי חיתוך חריף על מצע חלבי נוהגים להקל.
לגבי הערבוב במזלג, השאלה היא האם ערבבה מיד או אחרי מעט זמן שאז הוא כבר לא חריף.
וכיוון שמדובר על לא בן יומו אנחנו פוסקים שניתן להקל בספקות.
ולכן למעשה נראה להקל, אך הייתי מחכה עשרים וארבע שעות מהאירוע עד השימוש. ואולי היה טוב יותר לחמם לדקה את הסיר על האש.
