מסופר על שרה אמנו, האם האולטימטיבית, שנולדה 'איילונית' – לא היה לה רחם כך שהיא לא הייתה יכולה ללדת כלל. היא לוקחת סוג של 'פונדקאית'- את הגר, שילדה לאברהם את ישמעאל. ואז, נעשה לה נס, והיא מתבשרת על הלידה הקרבה ובאה. ריבונו של עולם עוסק בבריאת יש מאין, של מערכת הרבייה של שרה. הוא מייצר לה רחם ומצעיר את השחלות שזקנו, ומכין בתוכן ביציות צעירות ומתפקדות. אבל הנס הגדול ביותר הוא זה ששרה שרדה בריאותית בגיל תשעים את תהליך ההיריון והלידה.
ישנה קבוצת נשים קטנה, שמסיבות שונות הנשים החברות בה אינן יכולות ללדת באמצעות הרחם הפרטי שלהן כתוצאה מעיוות רחמי קשה, כמו רחם חד-קרני, בו החלל לא מספיק תקין כדי להכיל הריון, או חוסר התפתחות של רחם במהלך התקופה העוברית, או פגם ברחם שאינו מאפשר השרשה תקינה והתפתחות תקינה של הריון. בקטגוריה זו נמצאים זוגות עם ניסיונות כושלים של השרשה בטיפולי הפרייה חוץ גופית, כאשר מוחזרים לרחם עוברים שנראים מורפולוגית כטובים אך תהליך ההשרשה נכשל פעם אחר פעם.
כל המקרים האלו יתאימו אולי לתהליך של פונדקאות. אך מהפן הרפואי תהליך הפונדקאות מיועד בעיקר לנשים שההיריון עבורן מהווה סיכון בריאותי משמעותי, כגון נשים עם מחלת לב כחלונית, מחלות ריאה כגון ציסטיק פיברוזיס, ועוד הרבה מחלות בהן הסיכון לבריאות האישה בהריון הוא משמעותי. אותן נשים הן פוריות לגמרי, אך מסע ההריון עלול להכביד מדי על מערכות גופן החיוניות, עד כדי סכנת חיים. אני לא אשכח מטופלת שפנתה למרפאה ושפתיה כחולות: היא סבלה ממחלת לב כחלונית והסיכון אז בהריון לתמותה אימהית הגיעה עד 50 אחוז!
בתהליך של פונדקאות, אישה תורמת את רחמה כאינקובטור חי, ולמעשה תורמת את גופה כולו עשרים וארבע שעות ביממה למשך תשעה חדשים רצופים לטובת הזוג המתקשה להרות. מדובר בהתקשרות חוזית משפטית עם אישה זרה, שלוקחת עליה תשעה חדשים של אי-וודאות ושל מעמסה גופנית ורגשית כבדה. ביצירת התינוק הנולד מעורבוֹת שתי נשים, הפונדקאית שעוברת את מסע ההיריון והלידה, והאם הביולוגית, שהעוּבר נוצר מביצית שלה והושתל ברחמה של הפונדקאית. אין ספק שהתהליך הזה מאד מורכב. דוגמה טובה למורכבות בשאלת האימהות היא הפרשייה של התינוקת מאסותא. האם האֵם היא היולדת שנשאה את התינוקת תשעה חדשים, או האם הגנטית? בתחום הזה יש הרבה דילמות רפואיות, רגשיות, חברתיות, משפטיות והלכתיות . ולכן חייבים להיוועץ עם רב. פונדקאות על ידי אשה נשואה אסורה לפי רוב הפוסקים מסיבות רבות, וגם החוק מסתייג מכך.
בשנים האחרונות מסתמן פתרון נוסף לנשים עם בעיות רחמיות: השתלת רחם, שמבוצעת מאשה שעברה את גיל הפריון, לפעמים האמא או אפילו הסבתא של המטופלת נטולת הרחם. הטכנולוגיה היא עדיין בחיתוליה, למרות שכבר נולדו ילדים ברחבי העולם בדרך הזאת, יש בה מורכבות רפואית. לפי רוב הפוסקים, התינוק בוודאי התהווה ונולד מגופה של היולדת ולכן להלכה היא האם.
אין לי ספק שעם חתימת המאמר ופרסומו, כבר אקבל פניות רבות מנשים שמבקשות לדעת איך הן תוכלנה לגשת ולתרום את רחמן. אני חושבת שהציבור שלנו יכול קצת להירגע בנושא של תרומות מהסוג הזה. מה דעתכם? ■
