ההתישבות על סדר היום

01
רגע לפני שנלך לקלפי חשוב לי להתעכב על נושא ההתיישבות. להבין מה עשו הפוליטיקאים הבולטים מעבר לקו הירוק בשנה וחצי האחרונות. מכאן אולי ניתן ללמוד על המדיניות בה ינקטו אם יבחרו ויחזיקו בהגה. סוגיית ההתנחלויות ובתוכה הסוגייה הפלסטינית לא באמת נידונה באופן מהותי במערכת הבחירות הנוכחית זאת למרות שהיא, יחד עם יוקר המחיה, הסוגייה שבעיניי תשפיע על כל אזרח ישראלי. מסוגייה זו נגזרת סוגיית הביטחון, ויותר מכך, היא מייצרת המון יצרים במהלך השנים.
רוב העם בימין זה די ברור ומתחדד מפעם לפעם. אך למרות זאת כחצי מיליון תושבי ההתנחלויות הופכים כלי משחק פוליטי בכל הקשור לניהול חייהם. ראש הממשלה יאיר לפיד לא כינס את ישיבת התכנון העליונה מאז שמונה לתפקידו. זו עובדה. לא קודמה או ניבנתה יחידת דיור אחת בתקופתו. זאת למרות שע"פ סטטוס קוו שנוצר עוד בתקופת נתניהו-טרמאפ, המת"ע אמורה להתכנס בכל שלושה חודשים. מלבד זאת, עוד כשפעל עם נפתלי בנט להקמת הממשלה, הוא לא פעל לפתרון סוגיית המתיישבים באביתר וגם שלח לחזית את בני גנץ ללא תמיכתו. מאוחר יותר פעל במסגרת תפקידו במשרד החוץ לסכל את ההסכם. אגב, בין לשכתו לבין לשכת גנץ התחוללו חילופי האשמות בנוגע למימוש ההסכם. מלבד זאת אף נציג התיישבות לא מוצא אצל לפיד אוזן קשבת. הוא אומנם לא פינה את חומש אך גם דחה שוב את פינוי ח'אן אל-אחמר.
02
סמוטריץ' ובן גביר נמצאים בעמדה נוחה יחסית משום שמבחינתם אפשר לדבר ולא צריך להוציא קבלות אבל עדיין. סמוטריץ' שהתנגד להכנסת רע"מ לקואליציה הרוויח נקודות בימין. הוא הגיע לשטח והביע תמיכה בתושבי הדרום נוכח ההפקרות והיעדר המשילות, כמו גם מאבקו על הנטיעות באותו אזור. בן גביר מצידו חיזק את הגבעות ביקר כמובן בנגב ובגליל וניסה לחזק את תחושת הביטחון אך בעיקר הצהיר. הוא מאוד חד וממוקד ויצטרך לפרוע הרבה הבטחות.
בצילם של השניים הללו אורית סטרוק פעלה רבות עבור ההתיישבות בעיקר בנוגע לתאונות הדרכים, התשתיות הלקויות באיו"ש והיעדר אכיפה כלפי נהגים סוררים. סטרוק לקחה את הנושא קרוב מאוד אליה ופעלה מול המשטרה לייצר מנגנון שיגשר על פערי האכיפה. סטרוק גם עסקה רבות בנוגע לתשלומי מחבלים ותנאיהם בכלא.
03
איילת שקד וניר אורבך. בטורי זה הקדשתי לא מעט לפעילותה של שקד עבור המתיישבים. לא נחזור על הדברים, רק נגיד שהיא יחד עם זאת אלקין פעלו באופן משמעותי ואקטיבי לחיזוק ההתיישבות בממשלה שלא הייתה פשוטה. אך מעל כולם שר הביטחון בני גנץ. יו"ר המחנה הממלכתי הוא איש חביב עם רקע מפואר והוא מנהל את הפוליטיקה שלו באופן ממלכתי יחסית לאחרים. סחבק מחייך ומאוד מלבב.
אך חשוב לשים לב גם למדיניות שמנהל גנץ בשנים האחרונות מאז מונה לשר הביטחון. ראשית סוגיית המת"ע – גנץ מתעכב עם כינוס הישיבה ומונע אישורי בנייה. בטח ב-2022 ובטח שלא פועל לפי המפתח של כל שלושה חודשים כינוס מת"ע. זו הקפאת בנייה זוחלת. בנוסף, על פי דוח של תנועת רגבים, ב-2022 חלה עלייה של 81% בבנייה הפלסטינית בשטחי סי. בהסכם אביתר שחתם גנץ עם יוסי דגן ואנשי השומרון, הוא קיים רק את החלק של הניירת, ותקע את המציאות בגבעה.
הלאה, סיפור אביתר גרם לגנץ לייצר את 'מס אביתר' ולפיו כל מאחז גבעה שעולים על פני הקרקע מפונים תוך שעות בודדות. הלאה, בנוגע לחומש, לפחות לפי יותר מגורם אחד, היה בכוונתו לפנות את הישיבה מספר פעמים עוד לפני הפיגוע בו נרצח יהודה דימנטמן ז"ל, אך גם לאחר מכן הוא נמנע מלעשות זאת בגלל שותפיו הקואליציוניים. בסרטון טיק-טוק של ערוץ 7 אמר גנץ כשנשאל על חומש: "מדינת ישראל קבלה החלטה וצריך לכבד אותה וזה המצב", והמבין יבין.
אך מעל הכל מרחפת מערכת היחסים שבנה עם אבו מאזן. גנץ מבין בביטחון, בטח יותר ממני. והאמת, אני סומך עליו ועל הניסיון שלו בביטחון. לטעמי שיתוף הפעולה מול המנגנונים הוא קריטי קודם כל לביטחון ישראל וחושב לשמר אותו. אך מפגשיו עם אבו מאזן, למרות שיש בהם מסגור ביטחוני, מייצרות מציאות עקומה ולפיה האיש הזה, שמשלם שכר לרוצחי יהודים, הוא דמות מקובלת בביתו של שר הביטחון הישראלי.
סוגיית ההתיישבות אולי נוגעת לחצי מיליון תושבים שחיים מעבר לקו הירוק אבל מבט עליה הוא 'מראה מקום', או אם נרצה מפה ממנה ניתן ללמוד הרבה על הפוליטיקאי לו נצביע.
חג בחירות שמח.