משפחה חזרה בתשובה. אחד הילדים, בכיתה ה׳, השקיע הרבה בהשלמת פערים בלימודי יהדות. לקראת סוף שנת הלימודים, הוריו רצו להעביר אותו לבית ספר תורני אך בבית הספר סירבו לקבלו. חשבתי: עד שהמשפחה עושה את כל התהליך הקשה, מדוע בית הספר צריך להיות כה קשוח כלפיהם? כתבתי על הילד ועל המשפחה במכתב ל"ראשון לציון" הרב מרדכי אליהו, וביקשתי שינסה להפעיל את השפעתו על מנהל בית הספר לקבל את הילד.
בתשובה מפתיעה כתב לי הרב אליהו שלדעתו כדאי שהילד לא יעבור לבית ספר דתי. מדוע? הרי בית הספר היסודי מסתיים בכיתה ו׳. לנתק ילד מחבריו, ממסגרת שגדל בה, לטובת בית ספר חדש, לשנה אחת, כשאחר כך יצטרך שוב לעבור – הדבר עלול לפגוע בנפש הילד. הרב אליהו המליץ שהילד ימשיך במקומו, יעבור בעוד שנה לחטיבה תורנית, והכל ימשיך בעזרת ה׳ כשורה.
הדבר היה לפלא בעיני. מי יודע, האם הילד לא יפסיד את המומנטום? ואיך הילד ישמור מצוות בשנה זו, כשכל סביבתו איננה מקפידה בכך? אבל – “כבר הורה זקן". העברתי את תשובתו למשפחה, והילד נשאר בבית הספר הממלכתי.
עברו שנים רבות, הוזמנתי לשבת לאחת הקהילות, במהלכה ניגש אלי אדם ושאל אותי אם אני זוכר אותו. פניו היו מוכרות לי מעט, לא זכרתי. הוא הזכיר לי את הסיפור הנ"ל, וסיפר שהבן שלו שקוע היום בתורה באחת מישיבות ההסדר. אכן המסלול שהתווה הרב אליהו היה מדויק עבורו. דעת תורה…
❷
סיפר לי הרב וההיסטוריון יוסף ברמסון, שהלך לעולמו בסוף השבוע שעבר: “רבה של פרשבורג רבי עקיבא סופר, בעל ה׳דעת סופר׳, חבר מועצת גדולי התורה וממשיך שושלת הרבנים של החת"ם סופר, ניצל מהשואה, הגיע לארץ והתגורר בירושלים. הוא היה נכנס להתפלל בבית הרב קוק, הסמוך לביתו, ונוצרה ידידות בינו לבין הרב צבי יהודה קוק. אחרי פטירת הדעת סופר יצא ספר מפורט על חייו, ובו לא הוזכר שום רמז לקשר הזה. שאלתי את המחבר מדוע לא הזכיר עובדה זו, והוא הסביר: ‘לא יקנו את הספר׳…".
מסתבר ש׳דעת תורה׳ ודעת ההמון לא תמיד צועדות יחדיו.