הטיש של פיתגורס

המעמד: שבת פרשת שמות. גולשים לאמצע הלילה בשו"ת כיתתי בסמינריון ליל שבת. מדהים לאילו גבהים הנוער יכול להגיע.
אחרי השו"ת ניגשו אליי כמה תלמידות, ואחת מהן סיפרה לי שיש לה חברת ילדות טובה שהיא הכירה עוד כשהמשפחה שלה גרה במנהטן. הן ביחסים טובים מאוד ומשתדלות אחת לשבוע לדבר דרך סקייפ. "אנחנו מדברות המון. על הכול. תכלס, היא חברת הנפש שלי". "או-קיי, אז מה הבעיה?" לא הבנתי לאן השיחה הזו הולכת. 

"היא גויה. נוצרייה. עונדת צלב.  אתמול קראתי קצת את פרשת השבוע וחשבתי על כל העניין של בני ישראל ששמרו על הזהות שלהם למרות שהגיעו למצרים. שאלתי את עצמי: מה באמת ההבדל ביני לבין רייצ'ל, שסבתא שלי קנתה לי לבת המצווה תליון מגן דוד וסבתא שלה קנתה לה צלב מוזהב? שהילדים שלי יהיו יהודים והילדים שלה לא?
"כאילו, שתינו אוהבות לראות את התוכנית 'דה ווייס', רק שאני רואה את זה בעברית והיא רואה ‘The Voice’ באנגלית. לשתינו יש אייפונים, שתינו אוהבות את המוזיקה של אדל ושתינו חולמות להיות רופאות".
"אז מה שאת בעצם אומרת", ניסיתי למקד, "זה שבפועל את מרגישה שאין בכלל הבדל בין נערה מישראל לנערה גויה מארצות הברית למעט כמה אביזרים חיצוניים?"
"בדיוק", היא ענתה. "ויודע מה? פתאום אני גם קולטת שאיתה אני יכולה להעביר שעות בסקייפ וממש להרגיש שהיא מבינה אותי, אבל עם בת הדודה הדוסית שלי שגורבת גרביים וגרה באיזו התנחלות שכבר שכחתי את השם שלה אין לי בעצם כלום מלבד שלום-שלום".
"וזה מפריע לך?" שאלתי. "האמת? לא ממש. כאילו רק עכשיו עם כל הסיפור הזה של הזהות היהודית התחלתי בעצם לחשוב על זה והכול די מעורבל לי בראש.
"אני מדריכה בעצמי, אבל כשאני חושבת על זה אין לי באמת מושג מה איך אני מסבירה לחניכות שלי, שלכולן יש אורח חיים בערך כמו שלי, מה מייחד אותנו כנערות יהודיות וישראליות לעומת המקבילות שלנו בנֵכר".
חיפשתי את שרביט הקסמים של הארי פוטר בשביל להפריח לה אבק כוכבים שיוכל לעשות לה קצת סדר בראש, אבל במקום זה מצאתי כמה נערות חכמות שמחפשות תשובות אמיתיות או קצה חוט שיוכלו להיאחז בו במבוך שנקלעו אליו.
חשבתי בעקבות השיחה הזאת: מהם בעצם החומרים שמרכיבים את עולמו התרבותי של הנוער הציוני-דתי באשר הוא? איך נראית היום מערכת השעות של מוסד ממוצע בישראל?
בלימודי החול נמצא שם פיזיקה וכימייה, ספרות ותיאטרון, אומנות ודיבייט, גאולוגיה ומתמטיקה, אנגלית וגרפיקה, הנדסה ומחול. צד הקודש יורכב ממחשבת ישראל, תושב"ע, אגדות חז"ל, תנ"ך, הלכה, חינוך מתוך אמונה וגם קצת גמרא.
לכאורה בני הנוער שלנו אמורים לצאת אנשי העולם הגדול, בקיאים בש"ס ופוסקים אבל גם בעלי שליטה מובהקת במקצועות החול, שהרי לא בכדי מוסדות החינוך הדתיים מתברגים מבחינת הישגיהם בעשירון העליון של מערכת החינוך בכל שנה. לא בכדי מוסדות החינוך מרשים לעצמם לברור בפינצטה את התלמידים שהם אינם מחויבים לקבלם על פי מדרג הישגיהם בלימודים כדי שישמרו את איכות הציונים ויבליטו את הישגי המוסד.
אבל שאלת הנערות הטובה חיזקה אצלי את ההנחה שאולי על תמהיל הלמידה של מוסדות הציונות הדתית, שמנסים להלך על חבל דק ולמצוא את האיזון העדין בין מקצועות החול למקצועות הקודש, מאיימות הרבה יותר משחשבנו תרבות המערב ושעות אחר הצוהריים שבהן התלמידים פוגשים את הריאליטי הנשכני בדמות הפקות ענק מרופדות במיליונים דוגמת ‘מאסטר שף', שבהן נחשף הנוער להלך רוח עאלק אוניברסלי בדמות מאכלי טרפה שמחליקים על הדרך אגב הסיפור האנושי המרגש והמושך כל כך שבונות לנו הפקות היוקרה של סדרות אלו.
כל מחנך ומחנכת מוזמנים להיכנס לכיתת המצטיינים ולשאול את התלמידים המבריקים של השכבה שתי שאלות: 1) מה זה משפט פיתגורס? 2) מה זה טיש?
התשובה על שתי השאלות האלה תוליד בוודאי גם אצלם את השאלה השלישית והמתבקשת שכבר שאלו אותי הנערות: מה באמת מייחד את הנוער שלנו לעומת המקבילה שלו בנכר?