הילדים שלי רבים כל הזמן. מרגע שיש יותר מאחד ביחד אני הופכת שוטרת, מגשרת, מפשרת, ובסוף בהרבה מקרים השלום מחזיק שתי דקות, ושוב הם מתחילים לריב על דבר חדש. זה הדבר שהכי כואב לי: הם אחים ומכאיבים זה לזה! איפה טעינו?
תשובה
אכן, זה אחד הדברים שהכי קשה לנו איתם. גם הקב"ה אומר: "בני, כלום חיסרתי לכם? מה אני מבקש מכם? הא איני מבקש אלא כדי שתהיו אוהבים זה את זה ותהיו מכבדים זה את זה". האחדות והאהבה בינינו הן מושא חינוך ראשון במעלה עבורנו; איך בדיוק זה לא הולך לנו?
אנו נוטים לחפש מה הבעיה שלהם, לבדוק אם הם טיפוסים שונים שאין מצב שיסתדרו זה עם זה. מה קרוב יותר מאח? זהו קשר דם. כשרוצים להביע קרבה קוראים לאחר 'אחי', לא? ואולי הם רבים כי יש ביניהם מאבק על משאבים מוגבלים כמו מקום, אוכל, תשומת לב? אם הם רבים, כנראה חסר להם משהו, לא?
אז זהו, שלא. הילדים שלי רבו על הכיסא הלבן. שניהם רצו לשבת עליו. קנינו עוד כיסא לבן, ועכשיו הם רבו מי ישב על האפור (שנשאר יחיד, לעומת שני הלבנים). מן הסתם גם לך יש דוגמאות כאלו. אז למה באמת הם רבים? התשובה נעוצה בשאלתך.
הרי כשפתרת בעיה אחת בתוך זמן קצר הם מצאו משהו אחר לריב עליו. זאת אומרת שמה שהם רצו היה המריבה עצמה. לא כך?
אבל למה שירצו לריב? הרי המתנה הכי גדולה לילד היא אח קרוב! נכון. ולמה בכל זאת? הם באמת בכלל לא רוצים לריב, הם רוצים את אימא. כשהם רבים את מגיעה מייד, מנסה לזהות מי צודק, נוזפת ומרחמת או כועסת מחוסר אונים.
לפי מה שקורה בפועל אנו מבינים למה כיוונו באופן לא מודע: הם רוצים שייכות אלייך, אימא, אבל האמצעי הוא מריבה. הם משתפים פעולה זה עם זה כדי ששניהם יקבלו את השייכות המוטעית שלהם אלייך. יותר מכול הם רוצים את החיבור לאימא, ויש ביכולתך להדריך לחיבור נכון על ידי שלא תאפשרי חיבור לא נכון.
איך עושים את זה?
מאמינים בהם שהם אחים אוהבים שיודעים איך להסתדר ונותנים להם לעשות זאת בלי התערבות מצידנו. אם אנחנו לא יכולים שלא להתערב, כי יש מחירים שאנחנו לא יכולים לשאת, מומלץ שההתערבות תיעשה כלפי שניהם בשווה ("אף אחד לא יושב על הכיסא הלבן, לא נעים לו איתכם").
ואם מדובר על ילדים שאחד מהם פסיבי (יושב בעגלה, והאחר מנקר לו בעין), יש להגן על הנפגע בלי להתייחס לפוגע (לא "נכון שאתה אוהב אותו?" וגם לא "תפסיק, אחרת תחטוף"). כך הוא לא יקבל אותך דרך ההתעסקות הלא נעימה באחיו.
כשילד מגיע אלייך ומשתף אותך במריבה, את יכולה לענות לו שאת מאוד מצטערת שהם רבים, אבל בטוחה שימצאו דרך להסתדר. את מחזירה אליהם את האחריות ומונעת התחברות אלייך דרך המריבות, והם מוצאים דרך להסתדר מהר משחשבת. ככל שאנו מתערבים יותר, כך המריבות הופכות תכופות וקשות יותר. שתהיה לך הרבה נחת!
אהובה
