1. בבוקר שבת אביבי ונפלא באמצע הקיץ? רק בירושלים. השבוע הייתה תחושה שהמניינים הקבועים בכותל חזרו להיות גדולים ושוקקים. הקרן למורשת הכותל, בראשות ידידי סולי אליאב, משקיעה, ב’’ה, מאמצים רבים לשמירה על האבטחה ועל הניקיון והסדר הטוב בכותל והתוצאות החיוביות מדברות בעד עצמן.
2. שמחתי לפגוש את החברים הקבועים של מנייני הבוקר דודי וייס וגבי שיינין וד״ר פרי נוסן – מארגן המניין הקבוע ב – 7:00 בבוקר, בצפון הרחבה, סולי אליאב – המנכ’’ל המתמיד, איש השב’’כ – מנחם לנדאו, הגבאי הראשי במניין שלנו – הרב ידידיה פרנקל, הרב שמואל ריבלין – בן דודו של הנשיא ועוד רבים וטובים.
3. בדרך חזרה צעדתי בחבורה של מתפללים שנמנעו מלעבור דרך שער שכם. הם התלוננו מרה על המצב המביש: ״האוירה בשער שכם מתוחה מאד והאויר שם רוויי בצחנת ריחות הבואש שנדבקת בבגדי השבת שלנו’’. פסענו יחד דרך שער יפו וחלפנו ליד המרכז המסחרי בממילא. החנויות בו היו סגורות כמובן ואוירת השבת הירושלמית עטפה את השכונה הותיקה שהייתה בעבר שכונת ספר סמוכה לגבול הירדני ולאיזור המפורז. השכונה ספגה קליעים רבים מהלגיון הירדני בתקופת מלחמת השחרור וגם לאחר מכן. חזיתות הבתים המחוררות הם עדות חיה למה שהתרחש כאן לפני לא הרבה שנים. אלפרד אקירוב קנה שטחים גדולים בשכונה והקים בטבורה שני בתי מלון מפוארים ומעוצבים וכן בתי דירות ושדרת חנויות שלא הייתה מביישת שום בירה בעולם. במשך השבוע השדרה מושכת תיירים רבים. בימים אלו שהתיירים מחו’’ל ממעטים להגיע המקום הומה בישראלים רבים שנהנים לטייל בירושלים. אני מקפיד להשלים מניין בתפילת מינחה וערבית שמתקיימת כאן באופן קבוע, בימות החול, ליד דוכן מפעל הפייס. בשעת התפילה בעל הדוכן נועל את חנותו ומציע סידורי תפילה לכל דורש.
4. לאחר השבת נחשפתי למודעת אזהרה: ״הוסרה תעודת הכשרות של בד’’צ חוג חתם סופר מקפה ‘ארומה׳, הוותיק בשדרות ממילא״. על פי פרסומים ברשתות החברתיות מצטיירת התמונה הבאה: יהודים שחזרו כמונו מהכותל, כמה דקות לפני צאת השבת, חלפו על פני בית הקפה ‘ארומה׳ בממילא והופתעו מאד לגלות כי עובדי בית הקפה מארגנים וטורחים להכין את בית העסק ואת המאפים הנפלאים שלו, לפעילות שתתחיל במוצש’’ק.
משיחה שלי עם נציג הרבנות – כשנודע העניין למשגיח של הרבנות ירושלים, הושהתה תעודת הכשרות מיד, תוך זימון בעלי המסעדה, ששניים מהם שומרי תורה ומצוות, לשימוע, בעלי המסעדה ידועים באמינותם ויושרם. המשגיח קיבל מהם הסבר משכנע, שהתקלה לא הייתה כלל בידיעתם והם נדהמו לשמוע על היוזמה של אחראי המשמרת להתחיל להכין את המקום עשר דקות לפני צאת השבת. אחראי המשמרת טעה כנראה בחישוב הזמנים. בעלי המסעדה הבטיחו שידאגו אישית שלא יחזרו תקלות כאלה בעתיד. הם קיבלו על עצמם להקפיד לפתוח בקיץ חצי שעה לאחר צאת השבת. ובחורף שעה אחרי צאת השבת.
5. לאחר המעשה הבנתי כמה חשובה פעילותו הברוכה של מורי ורבי הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקוה. הרב מיכה חולל מהפכת כשרות בעירו. הרב ניתק בין השאר, את המשגיחים מבעלי העסקים והכפיף את המשגיחים לחברות כוח אדם כדי שלא יהיו תלויים באדוניהם – בעלי בתי הקפה, המסעדות ומפעלי המזון. כמו כן, הרב מיכה הכשיר ‘קומנדו’ של משגיחים, שיסיירו בשבת, בהפתעה, בין בתי העסק בקניונים הסגורים וברחובות העיר, בעיקר בין מנחה לערבית. במקום לאכול סעודה שלישית המשגיחים המיומנים העלו בחכתם בעלי מסעדות שפותחים את העסק שלהם לפני צאת השבת כדי להכינו לקבלת הקהל התמים שיגיע לסעוד את נפשו במלווה מלכה, במוצש’’ק ויכשל חס וחלילה במאכלים שהוכנו עבורו בשבת קודש.
המהלך הגאוני של הרב מיכה הוא עוד נדבך במהלכים שהוא נוקט לחיזוק יעילות ההשגחה של הרבנות הראשית. הרב מיכה התחיל את מלאכת חיזוק שמירת הכשרות בעסקים כשלוחו של הרב ישראל מאיר לאו שליט’’א בתל אביב. הרב מיכה פעל בין השאר לשדרג את מערך הכשרות בבתי המלון התל אביבים. הרב מיכה מינה משגיחים, לא לפי מפתח פוליטי, אלא לפי מפתח של מקצועיות, אמינות ובקיאות בהלכה. תוך זמן קצר רמת הכשרות בבתי המלון הרבים בתל אביב השתדרגה פלאים.
6. חשבתי לעצמי שלכאורה במקרים אחרים, עלולים בעלי עסקי מזון, שנתפסו בקלקלתם, לפנות לכל מיני גורמים פרטיים שאיינם שייכים למערך הכשרות של הרבנות ואינם מבוקרים, שמציעים לאחרונה תחליפים לתעודת כשרות. הרי עסקים שלא ‘מסתדרים’ עם המשגיח שלהם, מחפשים פתרונות קלים, קופצים על המציאה, מקבלים ‘הצהרת כשרות’ שמחליפה לכאורה את תעודת הכשרות של המועצה הדתית המקומית והדבר גורם למכשלה ולפגיעה ברמת הכשרות בארץ.
תפריט
