הזכות להוציא את טוב הארץ – דבש קדומים
ט”ו בשבט זו התקופה הכי אהובה עלי בעבודה, עונה מקסימה, פרחי בר צבעוניים פורחים בלי סוף בכל מקום, השקדיות פורחות והקן של הדבורים גם הוא מתחיל להתעורר כמו הטבע, מתמלא בצוף ובאבקות פרחים צבעוניות
לכבוד ט”ו בשבט, ראש השנה לאילנות, זמן שבו השקדיות פורחות במלא הדרן, גשמי ברכה מרווים את האדמה, ותפרחת צבעונית מעטרת כל פינה, פגשתי את יעל פרבשטיין. פרבשטיין אישה מיוחדת שמתוך אהבתה לארץ ולרגבי האדמה חלמה לעסוק בחקלאות. במשך הזמן בדקה כל מיני רעיונות: כרמי ענבים ליין או עצי זית לשמן. אחרי כמה שנים, אלון בעלה רשם אותה לקורס לדבוראים כשראה במקרה מודעה של אוניברסיטת אריאל. זו היתה מתנה שהייתה ההתחלה להגשמת החלום. פברשטיין לא ידעה שום דבר על דבש ודבורים, אבל זה נשמע לה מסקרן. היא נפגשה עם חבר שעוסק בתחום ומגדל דבורים והתחילה להתאהב בדבורים. “נשבתי בקסם הדבורים, הייתי חוזרת כל פעם מהקורס עם ברק בעיניים, משתפת את בני המשפחה בסודות מעולם הדבורה. הדבורה יצור מדהים, חרק מלא תבונה, יש בה תכונות והתנהגויות שקשה להאמין שחרק מסוגל לעשות, ממש פלאי הטבע”, היא משתפת אותי בהתלהבות. הדבש הוא בעצם תוצר של עבודת הדבורים. אנחנו בני האדם רק משגיחים, דואגים לתנאים. אי אפשר שלא להידבק בהתלהבות כשמדברים עם יעל על דבורים, פרחים ויצור הדבש.
דבש הוא כמו המן שקיבלו בני ישראל במדבר נוזלי, מתוק, סטרילי ובו שפע של טעמים ואינו מתקלקל לעולם. דבש הוא מזון בריאות מהטבע בעל שפע סגולות.
יעל ואלון גרים בקדומים, הורים ל-תשעה ילדים, סבא וסבתא לנכדה מתוקה. עד לפני שהחלה לעסוק בדבוראות יעל גידלה את הילדים בבית. כשהילדים גדלו, אלון הגשים לה את החלום לעסוק בחקלאות, היא התחילה בקטן בשמונה כוורות, היום אחרי 10 שנים העסק גדל התרחב ותפס לו שם אפילו בעולם.
מהיכן מגיע החלום לאישה לעסוק בחקלאות?
“האמת היא שכנראה זה עבר בגנים. סבא שלי, ממקימי קיבוץ טירת צבי, היה חקלאי נערץ בעמק הירדן עוד מלפני קום המדינה. אני רואה בחקלאות את הקשר שלנו לארץ. ההצלחה של החקלאות היא חלק מגאולת ישראל, משיבת עם ישראל לארצו. בנביאים כבר שאלו איך יראו את הגאולה? כשיראו את העצים צומחים והפירות גדלים. מעבר לזה היה חשוב לי לשלב חקלאות במשפחה. העבודה בחקלאות מחנכת למוסר עבודה, וחריצות. מתחילים לעבוד בשדה כבר בזריחה מסיימים בשקיעה, אין אפשרות להגיד ‘לא בא לי’, ‘אין לי כוח’, זה חלק משמעותי בחינוך, והילדים שלנו כולם מעורבים ושותפים, כשצריך ידיים עובדות כולם נרתמים. כשהיו קטנים, הייתי מביאה אותם איתי לשטח עם ספרים וצעצועים והם היו סופגים את הטבע ומתחברים, אין חיבור טוב יותר לארץ מהחיבור לאדמה”.
תני לי טעימה קטנה בדרך ליצור הדבש
“הפרח מייצר את הצוף והדבורה אוספת אותו אל הקן שלה. בקן הרבה דבורים פועלות ויש מלכה אחת. הפועלות מייצרות את הדונג וממנו בונות את התאים של הכוורת, את הבית שלהן. הן יודעות לשמור על גודל קבוע. יש תאים גדולים יותר לזכרים ויש תאים קטנים יותר לנקבות. המלכה מודדת את גודל הקן בעזרת המחושים שלה. ולפי גודל התא, ההבדל הוא של עשיריות מילימטרים, מחליטה אם להטיל ביצה של זכר או ביצה של נקבה. בתקופת החורף הקן מונה כמה אלפים בודדים של פועלות ובתקופת האביב והפריחה, הקן גדל לעשרות אלפי פועלות. זאת בדיוק התקופה עכשיו, של ט”ו בשבט והמוני הפרחים שרואים כאן בהרים. בסוף האביב הקן מגיע לשיא גודלו, ואיסוף הצוף לתאי הדונג שבקן, מגיע לשיאו. הדבורים מנפנפות בכנפיהן כ170 פעם בשניה! וכך מאדות את המים שנמצאים באחוז מאד גבוה בצוף, וכך מתקבל דבש. בסיום עונת הפריחה, ממש בתחילת הקיץ, כשרוב הפרחים מתייבשים, מוציאים את חלות הדבש שבקומות העליונות של הכוורת מעל הקן, למכון הרדיה. את הדבש שבקן לא לוקחים ומשאירים לדבורים. במכון הרדיה מכניסים את חלות הדבש למכונת רדיה, שפועלת באמצעות צנטריפוגה, כך הדבש יוצא מהחלות, נאסף בתחתית המכונה ויוצא אל החביות, ומשם עובר אחר כך לצנצנות”.
מה הם התנאים לייצור דבש טוב?
“הכוורות שלנו נמצאות בהרי השומרון והדבורים מביאות את הצוף מהפרחים הגדלים כאן בהרים. על כן הדבש שלנו הוא לא דבש שעשוי מפרח אחד מסוים אלא דבש פרחי בר. מאוד משמעותי מאיזה צמחים מגיע הצוף, כי תכונות הדבש: טעם, ריח, צבע, ועוד, מושפעות מהפרחים שמהם נאסף הצוף. האזור שלנו הוא בעצם מקור גאוותנו. השומרון והרי קדומים מיוחדים בעושר פרחי הבר שגדלים בהם, והדבש שלנו נקרא דבש קדומים. יש גם חשיבות מאוד גדולה לגשמים, כדי שתהיה פריחה טובה למשך זמן. שנת בצורת היא אסון גם לענף הדבש, שהוא ענף חקלאות לכל דבר. ונושא התפילה לגשם מאוד חשוב לנו”.
באיזה עוד קשיים נתקלים בענף הזה מלבד מזג האויר?
“הטרור הערבי הוא אחת הבעיות של האזור שלנו והוא לא פוסח גם עלינו. לפני כמה שנים הייתה לנו פריצה למכון הרדיה רגע אחרי שמילאנו את הצנצנות. גנבו לנו את כל הדבש ואת החביות, את המכונות וציוד נוסף. זו הייתה מכה קשה, ואי אפשר היה לתפוס את הגנבים. זה קרה ביום חמישי. ביום ראשון כשיצאנו לשטח לכוורות גילינו שגם שם עשו לנו שמות, מצאנו כוורות מחוסלות וערמות של דבורים מתות. מעבר לנזק הכלכלי, זה היה מראה קשה מאוד. בשבועות שאחרי נאלצנו לשקם את ההריסות ולשמור עליהם בימים ובלילות עד שהתקנו מערכת שמירה משוכללת. אף על פי שזו הייתה חוויה קשה לא התייאשנו, ההפך. החלטנו שלא מוותרים והקמנו עוד נקודות של כוורות. לנגד עיננו עמדו כל אלה שעברו קשיים כשהקימו את הארץ, ולא התייאשו. האמירה שלנו, אנחנו פה ולא ישברו את רוחנו. מאז אנחנו רק צומחים”.
אחרי מקרה כזה אין לך חששות להגיע לשטח לבד?
“ממש לא. זה המקום שלנו, זה הבית שלי, ובבית לא מפחדים “.
מה את אוהבת בעבודה שלך?
“אני מאוד נהנית מהעבודה בשדה, זה כיף שאי אפשר לתאר אותו, העבודה עם הדבורים דורשת הרבה סבלנות, רוגע, ויצירתיות. אנחנו פוגשים הרבה מאוד תופעות טבע מעניינות, חיים את הטבע וגם הילדים שלי מסתובבים בטבע ולומדים אותו וצומחים מתוך הערכה לטבע וליצירת הבורא. אני גם מאוד אוהבת לעבוד עם בני נוער וילדים ולהכניס אותם לעולם הדבורים. כמו שאמרתי הוא עולם מדהים. הם לומדים על עבודה וטבע ומתחברים לעולם הדבורה ולחקלאות. ט”ו בשבט זו התקופה הכי אהובה עלי בעבודה, עונה מקסימה, פרחי בר צבעוניים פורחים בלי סוף בכל מקום, השקדיות פורחות והקן של הדבורים גם הוא מתחיל להתעורר כמו הטבע, מתמלא בצוף ובאבקות פרחים צבעוניות”.
לפני כמה שנים זכיתם במקום הראשון בתחרות עולמית לדבש פרחי הבר הטוב ביותר בעולם. איך מייצרים את הדבש הטוב ביותר בעולם ?
“זה מה שיפה ומיוחד בכל הסיפור של הדבש, הדבש הוא יצירת שמיים, יצירת הטבע, ולא מעשה ידינו. יש לנו את הזכות להוציא את הטוב הזה מהארץ. התנאים לדבש הנהדר הזה הם הטבע בעצם: אזור המגורים שלנו, מזג האויר והפריחה, אנחנו רק הכלי שעוזר לדבש להגיע גם אל האנשים. עם השנים המכוורת גדלה, והדבש הגיע לכל חלקי ארץ ישראל מהצפון עד הדרום והדבש קיבל הרבה מאוד מחמאות. אבל המחמאות בעצם מגיעות לפרחי השומרון ולדבורים שעושות עבודה מעולה. אנחנו רק נותנים לדבורים תנאים לקיום טוב ולהתפתחות טובה שלהם, אוספים את הדבש מהכוורות ורודים אותו. מאוד התרגשנו שהגיעו הרבה מיני דבש מהעולם ודווקא הדבש שלנו מהשומרון זכה. ההצלחה הזאת היא שבח לארץ ישראל”.