01
השבת הייתי במדרשה בחיספין עם משפחתי, שבת מעצימה ומשמעותית כחלק מעבודתי בעמותת 'משפחה אחת'.
כבר תקופה ארוכה אני מנסה להתקדם בנושא מסוים הקשור לעמותה ולעיריית ירושלים, ופתאום לפני תפילת שחרית ראיתי בלובי את ראש עיריית ירושלים שהגיע לשמחה משפחתית, ובכמה משפטים ממוקדים, בלי טלפונים ובלי יועצים ועוזרים מסביב, ברוך ה' הנושא שרציתי התקדם משמעותית. עוד מעגל מדויק נסגר.
02
ואוסיף סיפור מיוחד שקרה למכר וחבר יקר: שמעון מלמד ב'המקום' בתל אביב. המקום הוא מרכז בת"א למפגש בין דתיים לבין שאינם דתיים והוא מקום לשיח המעודד פתיחות, הפריה הדדית והבנה. הוא מחבר בין עולמות ובין נשמות, בין החוויה הפרטית של כל אדם ובין מקורות ההשראה הרוחניים הקדומים שלנו כעם.
ביום שלישי שמעון סיים אחה"צ וערב עמוסים במיוחד והגיע בשעה 21:30 לתחנת האוטובוס בצומת אלוף שדה על מנת לנסוע לירושלים, שם הוא גר. הוא הגיע לתחנת האוטובוס לאחר כמעט 24 שעות ללא שינה, ובעקבות עיכובים בלתי צפויים הוא חיכה שעה ורבע לאוטובוס, ובינתיים התאספו אנשים רבים שחיכו גם הם לאוטובוס לירושלים.
כשהאוטובוס הגיע שמעון הבין שסיכויו לעלות על האוטובוס ולמצוא מקום לשבת שואפים לאפס, אז הוא עלה על האוטובוס ונעמד בערך באמצעו, הניף את ידיו, החזיק במוטות שהיו קבועים בתקרת האוטובוס וניסה לנמנם בעמידה.
לאחר מספר דקות ניגש אליו ילד חרדי ואמר לו "בוא אתה יכול לשבת ליד אבא שלי", שמעון כל כך שמח עד שהוא ממש רצה לנשק את הילד מרוב שמחה על כך שפינה לו את המקום במצב הגופני והנפשי שבו הוא היה.
שמעון התיישב ליד אבי הילד והם החלו לדבר, כשהאוטובוס הגיע לאזור שער הגיא שמעון אמר לאב שהוא מתנצל אבל הוא ממש עייף והוא חייב לתפוס כמה דקות של תנומה עד שהם מגיעים לירושלים.
כשהם הגיעו לירושלים הם נפרדו אחד מהשני ושמעון שוב הודה לבן ולאביו על הטוב הגדול שגמלו איתו, למרות שזה היה נראה מעשה פעוט אבל אותו זה ממש החיה.
עברו שלושה חודשים מאירוע האוטובוס וחברו של שמעון, חסיד קרלין, הזמין אותו להגיע יחד איתו בל"ג בעומר למירון להשתתף בהתוועדות של האדמו"ר שלו.
שמעון נסע למירון יחד עם חברו וכשהם הגיעו ההתוועדות כבר הייתה בעיצומה – האדמו"ר ישב במרכז השולחן כשמסביבו ישבו זקני החסידות, ומסביבם עמדו אלפי חסידים ששרו ניגונים מרגשים תוך כדי ניצוחו המרגש של האדמו"ר.
לאט לאט התקרבו שמעון וחברו לכיוון השולחן, ובשלב מסוים חברו של שמעון מצא להם מקום מסביב לשולחנו של הרב. הם התחברו לתנועות המרגשות של נהר האדם שהיה במקום ושרו את ניגוני קרלין המרגשים. לאחר כחצי שעה של ישיבה במקום, שמעון אמר לחברו שהוא מרגיש לא כ"כ נעים שהוא תופס מקום לחשובים ממנו מסביב לשולחנו של האדמו"ר, ואמר שהוא מפנה את המקום למישהו אחר.
הוא הסתובב אחורה וחיפש מישהו מבוגר שיוכל לכבדו בישיבה ליד השולחן, הוא חיפש וחיפש ולא מצא, כל המבוגרים היו מסודרים. ואז צץ במוחו רעיון לתת את מקומו לילד, כן, לשמח ילד מהחסידות שמבחינתו לשבת בשולחנו של רבו זו שאיפת חייו. שמעון קרא לאחד הילדים שראה מאחוריו והציע לו את מקומו, הילד התחיל להתקדם לכיוונו ותוך כדי הליכתו מבטיהם נפגשו.
שמעון לא האמין למראה עיניו: הילד שהתקדם לכיוונו היה אותו הילד שלפני כמה חודשים בשעת לילה מאוחרת פינה לו את מקומו באוטובוס
גם הילד זיהה אותו והתרגש מאוד, אביו של הילד שישב כמה מקומות משמעון, זיהה את מה שמתחולל מול עיניו וצעק לשמעון: "הלוואי ואני אזכה לשלם בכזו מהירות את כל חובותיי בעולם", ואז הסתובב לחברים שסביבו וסיפר להם את הסיפור המופלא.
03
אוסיף סיפור שגם בו בורא דאג לסגור את המעגל: לפני כמה שנים אחד מהאחיינים שלי התארס עם מישהי מהיישוב שבו הוא גר. אחרי האירוסין האבא של הכלה סיפר סיפור מדהים:
"לפני כמה שנים היו הרבה התלבטויות ביישוב מי ייכנס להיות מדריך בתנועת הנוער בני עקיבא, והוחלט שאנשי ועדת החינוך של היישוב יהיו חלק ממקבלי ההחלטות.
באותה התקופה הייתי חבר בוועדת החינוך ומכיוון שהייתה לי בת שהייתה מעומדת להדרכה, ביקשתי לעזור בהחלטה לגבי הבנים ולא לגבי הבנות על מנת שלא אהיה נוגע בדבר.
ואז פגשתי את… (האחיין שלי) וראיינתי אותו וביקשתי ממנו להדריך את השבט הבוגר של הסניף, והוא ענה לי: 'אני לא חושב שאני ראוי להדריך אותם'. ועניתי לו 'אם אתה לא חושב שאתה ראוי, אז אתה הכי ראוי'.
והוא נכנס להיות מדריך בשבט הבוגר, ובמקביל החליטו שהבת שלי תהיה גם היא מדריכה באותו השבט. וההדרכה יחד חיברה בין שניהם, והיום אנו ההורים זוכים לאירוסין שלהם ולחתונתם בקרוב'.
אז כנראה שבורא עולם החליט לסגור את המעגל ולהראות שהחלטה הייתה ראויה, ואכן בשבת בחיספין זכיתי לראות את האחיין הזה עם בנו ובתו הקטנה.
