01
בהכנס חודש אייר, הכותל ניצב משוחרר יותר, מאיר יותר, מעודד יותר מקרב יותר.
כל המבטים מופנים בעת הזו גבוה מעל הכותל, לעבר הר המוריה השומם, בתפילה שגם הוא ישוחרר בקרוב…
אבני הכותל לוחשות לי: 'אמנם שחררתם אותנו בניסי ניסים, בסייעתא דשמיא, את ירושלים ואת אבני הכותל, אך לב האומה, הר הבית, נותר כבוש בשליטה ירדנית, מרושעת ועויינת'.
כל אחד מבין, שעד שמקום המקדש לא ישוחרר, לא השלמנו את שחרור ירושלים. באותה מידה, כל עוד, שלא נחרר את רצועת עזה מאחיזת חמאס ודעאש לא נזכה לשלווה בארמונותייך.
לאור המצב המורכב הזה, התפילות בכותל כה חיוניות, דווקא בימים אלו.
מאז מלחמת ששת הימים נוצרה תחושה, בציבורים רחבים, שסוף סוף הגענו אל המנוחה ואל הנחלה. לטעמי פספסנו את ההזדמנות לשחרר את הר הבית. משה דיין רך הלבב ויתר על מקום בית הבחירה כאילו הייתה לו בחירה. הוא סובב את הרב גורן בכחש. הרב גורן היצטער כל ימיו שלא התעקש על הר הבית כשם שהתעקש על מערת המכפלה.
במלחמת יום כיפור קיבלנו איתות שאנו חייבים להתנער. בשנים האחרונות השלטון בארץ נכנס לתרדמת. קיצצו בצבא ופינו מקום למלחמות פנימיות. בשמחת תורה המציאות החשופה התפוצצה לנו בפרצוף. סליחה שאני מקלקל את החגיגה. עצמאות ישראל בארצו וקיבוץ הגלויות הם סימנים מובהקים של התקדמות הגאולה. אך חייבים לזכור שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. ובעקבתא דמשיחא עמלק מתעורר כדי לעכב את גאולת ישראל. הכל מכתוב.
הרב טייכטל הי"ד בספרו 'אם הבנים שמחה' כותב שצרות הגלות הם סימן להתקדמות גילוי המשיח. כמו שכתב שלמה המלך – 'עת לבכות ועת לצחוק', מה החידוש כאן? אלא אנו חייבים להבין שבאותה עת ממש שאנו בוכים על הצרות מתרחש הנס של 'בעתה אחישנה', זו אותה 'העת' רק ברובד יותר עמוק ויותר מציאותי. המציאות הקשה הנגלית לעיננו בעת הזו היא כיסוי למהלך הגאולה האלוקי הענק, שלקראתו רבי עקיבא מצחק.
אז מה עושים?
קודם כל, מצדיעים ללוחמים האמיצים שלנו.
לאחר מכן, ממשיכים לחסל את אויבנו בצפון ובדרום. ממשיכים בתפילות בכותל ובכל הארץ, להצלחת צה"ל, לרפואת הפצועים ולשיחרור החטופים. מתאחדים יותר. אוהבים יותר. מחבקים יותר. מחזקים איש את רעהו. מתחזקים באמונה.
02
כתב לי השבוע הרב ברוך גליס, ראש המועצה הדתית בנשר והגבאי של מניין ותיקין האשכנזי הגדול בכותל – מתפללים רבים נוספו במניינים הקבועים, בעקבות הטור 'בדרך לכותל' – מספר לי הרב יחזקאל ברומברג: 'בשבתות שלאחר פרסום הטור על המניין הקבוע, שאנו מארגנים כבר שנים רבות, הצטרפו לא מעט אנשים, שהגיעו לפי התיאור המדויק של המניין שלנו, שנכתב לאחרונה בטור ב'גילוי דעת'. יהודים יקרים הגיעו בשבת בבוקר ושאלו אם זהו המניין מהטור… והצטרפו למתפללים הקבועים'. גם במניין הותיקין שלי, (כך מתאר הרב ברוך גליס), המתקיים ברוב עם, במשך שנים רבות, במרכז רחבת הכותל, הצטרפו לפנות בוקר מתפללים יקרים, בעקבות הפרסום בטור הפופולרי. מספר מפונים מקרית שמונה, השוהים בבתי מלון בירושלים, יחד עם עוד משפחה מקרית ארבע, שמשפצים עתה את ביתם בקריה ושכרו, לעת עתה, דירה בבירה ועוד אחדים. זכות התפילות בכותל וזכות חיזוק ירושלים תעמוד לכולם, להצלחת חיילינו ולרפואת פצוענו".
03
קראתי השבוע טור מזעזע, בעיתון שהיה פעם 'העיתון של המדינה'. הטור נכתב על ידי אחד הכותבים הבכירים של העיתון. ערב יום העצמאות, כשכולי נפעם לנוכח הנס המדהים של הקמת מדינת יהודים לתפארת, מתוך עמודי העשן של אושביץ..', שפשפתי את עיני. מהכותרת ועד השורה התחתונה, הטור המנוכר היה רצוף בהשמצות של החברה הישראלית. הכותב המלומד, שחש עצמו ומתאר את אישיותו כ'איש העולם הגדול', בהתנשאות בלתי נסבלת, מכנה את כולנו כ'תושבי מדינת מאקס סטוק…' כדוגמא הוא מביא את הפקת תערוכת הפרחים שהתקיימה בחול המועד פסח ב'אקספו' תל אביב. משפחתי ואני זכינו לבקר בתערוכה שהייתה מעוצבת בטוב טעם. כבשו את עיננו וליבנו נחוחות מליוני הפרחים, שפרחו בשלל צבעים מרהיבים, יחד עם עשרות אלפי סחלבים מהממים והכי חשוב, כולם מתוצרת כחול לבן. הביצוע היה יצירתי ומדוקדק. המפיקים יצרו חוויה מקסימה ומרגשת לכל המשפחה, מנער ועד קשיש. החיבור והמגוון של המבקרים, מכל כלל ישראל, היה מרשים לא פחות – חרדים וחילונים, עולים מרוסיה ומצפון אפריקה, זקנים וצעירים, כולם נהנו יחד ועברו מסע מרגש בין התצוגות המושקעות. בנוסף, נהננו כולנו מכמה שעות של כיף ישראלי, 'בתוך עמי אני יושב'. סיירנו באולמות מרווחים ממוזגים, קרירים ונעימים. באותו יום נפל עלינו חמסין מטורף, שהבריח נופשים רבים אל המזגנים, מפני חום השמש הישראלית הקופחת. כידוע, במדינת תל אביב אין מזג אוויר כמו בהולנד…
כמעט חציו של הטור הדעתני והמתנשא מוקדש ל'קטילת' ההפקה של תערוכת הפרחים. מה לעשות כאן זה לא הולנד…. זו 'חלטורה' נוראית… כך כותב בעל הטור המיוסר, כי לטעמו, זה לא דומה כלל לתערוכות בחו"ל… 'הייתי בהולנד, באוסטריה, ביפן… אנחנו רחוקים מההפקות שם.
הכותב שכח להזכיר כי ברוב מדינות אירופה מי ששולט עכשיו בשווקים ובאתרי התיירות הם מוסלמים לאומניים. גם אני 'זכיתי' לבקר בכמה מדינות בעולם הרחב. בכל פינה בעולם פועלים בזארים כמו מאקס סטוק רק שהם מנוהלים על ידי מחבלים מוסלמים. האנטישמיות ושנאת ישראל בוערת בקרבם וניכרת היטב במבטיהם הרצחניים ורוויי התיעוב, שמופנים לכל מי שנראה כמו יהודי. אט אט גולשת השנאה המוסלמית גם לתושבים המקומיים. זה רק עניין של זמן.
כשביקרתי בתערוכת הפרחים בהולנד חשתי זרות וניכור. בעבורי, כל נוף, כל מיצג, כל תערוכה – אם זה לא שלנו זה לא שווה. כך אני חש תמיד בנסיעותי העיסקיות לחו"ל. 'שלנו' זה הכי יפה, הכי מרגש, הכי מוצלח והכי יצירתי. כי זה שלנו. ותסלחו לי, על הפתטיות, כך אני חש גם כלפי הילדים שלנו, החתנים והכלות שלנו והנכדים שלנו… כי טבעי לאדם, שאינו מתנשא, לאהוב הכי הכי, את שלו. להינות הכי הכי מארצו, מעמו וממשפחתו. ואכן כך אני חש תמיד, לגבי ארצי, עמי ומולדתי.
בהמשך, הכותב המדוכא, המדכא והמתוסכל, קוטל את כל מה שטוב בארץ, הכנרת, טבריה וכו'… בנחל האסי הכותב לא ביקר, כך הוא מעיד על עצמו, 'כי אי אפשר להיכנס לשם'… עוד שטות גמורה והפגנת חוסר ידע בהכרת הארץ… אנחנו שחינו, לא אחת, ונהננו מאד בנחל האסי… בהמשך, כשאזלו לו נושאי הקטילה של העם והארץ, הקוטל מבזה בציניות את הטעם שלנו בבחירת מלבושים… לטענתו אין בישראל סיכוי לשגשוג של חנויות 'מותגים', כי אנחנו, הפרובינציאלים, מתלבשים ב'בגדי מאקס סטוק…
הוא מסיים בהתנשאות מגעילה, את הביקורת שלו על החברה הישראלית במילים אלו – 'אלה חיים כעורים ונטולי קסם, שמניחים שכל מאמץ יצירתי הגון סופו להשתנמך לגובה העינים הישראלי…'
לא אמשיך לצתת את בעל הטור ההזוי. לצערי הכותב משקף בדעותיו זרם מסוים בעם ישראל, שחי בארץ או בגולה, ושקוע ברגשי נחיתות קשים, מול תרבות הכלום והריקנות של עמה-ריקה, היא אמריקה.
אני מאד מקווה שהנהירה אחר התרבות המערבית של 'אוכלי הסושי' היא פרפורי הגסיסה של הקונספציה הישנה.
אציין רק את דעתי בנושא הרדיפה אחר תרבות 'המותגים' – מדובר בסחרחרת קטלנית, של התמכרות ובזבוז משאבים לאומיים ופרטיים.
כאיש פרסום, אני יודע היטב, שחברות המותגים העולמיות כמו נייקי, לואי ויטון, פראדה, ורסאצ'ה, קלווין קליין, ג'ורג'יו ארמני, הוגו, טומי הילפינגר, נאוטיקה, ריבוק, אדידס ואחרות, משקיעות מליארדים כדי לגרור אותנו ואת כל יושבי תבל להתמכרות כדי שנשתעבד ונרדוף אחר המותגים שלהם. הם יצרו במכוון תחושה ציבורית, בארץ ובעולם, מי שיוצא לרחוב עם ביגוד ואקססוריז, שאינם נושאים סמליל של נייקי, או טומי, או רולקס, אינו 'בן תרבות' והוא גם 'לא נחשב' שייך למעמד החברתי החשוב…
ככל שנמהר להתנתק ממותגי 'העל' האמריקאים כך נזכה בעצמאות רוחנית ופיזית ונחסוך מליארדים, לפרט ולכלל. אמברגו הנשק האמריקאי מזכיר לנו שוב ושוב מדוע עלינו להתנתק לאלתר מכל תלות רוחנית ופיזית מידידנו בארצות הנכר. מצד אחד להתנתק מהתמכרות למותגים ומהצד השני להתנתק, ככל האפשר, מתלות בטחונית בייבוא תחמושת ונשק מאומות העולם. חג העצמאות שלנו הוא 'חג העצמיות'. נחזור יחד לעצמנו, לעצמיותנו, לארצנו, לאמונתנו, לתרבותנו, לשפיותנו, לשפתנו, לתורתנו, שהם, כולם – כור מחצבתנו. נחזיר גאווה וענווה ליושנה. נייצר את הנשק הקיומי שלנו – בהלבשה, בחקלאות, במזון, בצבא, בהיי-טק, בסייבר, ברפואה, באקדמיה, במדע, בתחבורה, באוויר, בים וביבשה. רק שלנו. ובשבילנו. רק ככה ננצח. בע"ה.
שבת שלום של חזרה לעצמיות ולצניעות היהודית. שבת של התנערות מעפר. של קיבוץ גלויות. של ניצחון סוחף בכל החזיתות. של אהבת ישראל. של גאווה וענווה ישראלית. של רפואה לפצועים ושחרור החטופים לאלתר, בכוח הזרוע. שבת של משיח עכשיו. ללא ייסורים. עצמאות מאחדת, בנחת בבריאות ובשמחה. ■
לתגובות היכנסו לאתר 'גילוי דעת'
www.giluydaat.co.il