הצעירים סובלים מתת ייצוג בכנסת

אלימות כלפי חיילי צה״ל ואנשי כוחות הביטחון זה מעשה שלא אמור לקרות
בעבר היית פעיל מרכזי מאוד בקרב נוער הגבעות ואף הורחקת בצו מנהלי מיהודה ושומרון למשך כמעט שנה. מה השתנה בך מאז?
״הסבים והסבתות שלי משני הצדדים חוזרים בתשובה. הם גדלו דתיים, וחזרו בתשובה כל אחד בזמנו. סבא וסבתא שלי חזרו בתשובה בזכות הרב שלמה קרליבך. גם בקהילה שגדלתי בה אנשים חיפשו את האמת, מה הדבר הנכון לעשות. זה שגדלתי במקום מסוים וככה כולם עושים – לאאומר שככה זה צריך להיות. אל תמהר לחשוב שאתה יודע הכול, ״אל תאמר שהתורה ירושה לך״ (משנה באבות, ה.ש).
״בהתחלה מאוד רציתי לפעול בנושא ארץ ישראל, לקדם דברים וממש לעשות. זה היה אחרי השבר הגדול בגוש קטיף, מול ההנהגה ומועצת יש״ע. היינו חבורה של נערים שלא היה אכפת לנו מה יגידו. נעשה מה שצריך לעשות, כולל ללכת לכלא. עם השנים אתה גדל ואתה שואל: מי אמר שהדבר שאתה עושה הוא הכי נכון ויעיל?״.
סוכות חוזר לטראומת הגירוש מגוש קטיף, שלטענתו משפיעה על הציבור הדתי לאומי כולו עד היום. ״אנחנו ציבור שנפצע קשה בהתנתקות ובאינתיפאדה שקדמה לה. המדינה לא השכילה להתייחס לשבר הזה ולפצע הזה בציבור. אנשים חיים בחשדנות, חיים בתחושה שהם אזרחים סוג ב. כמעט ולא היה קשר בין ההתיישבות לבין הצבא והמשטרה והביטחון. עם השנים אמרתי "רגע, אנחנו רוצים לקדם פה דברים", אנחנו הרי חיים במדינה כולנו יחד, דתיים וחילונים, בלי להסכים על הכול. אם מנתקים את הביחד, השבר רק מעמיק. זה לקח זמן, לא ביום אחד אתה הופך מנער גבעות למישהו שיועץ לראש המועצה, שנפגש עם אנשי מערכות הביטחון וכו׳.
״אבל אני שם, ויש לי היום חברים מאוד טובים בצה״ל ובמשטרה. אני חושב שלמדנו לייצר איזשהו שיח. גם אם לא מסכימים עם החלטות הדרג המדיני – ולא מסכימים בצורה חריפה – כשהממלכה מקבלת החלטה אנחנו ניאבק במה שאפשר, אבל לא נשבור את הכלים. המקום להשפיע הוא בכנסת ובממשלה, שם הדברים נקבעים ונחתכים״.

סוכות מתאר את חשיבות הרשתות החברתיות כמובילות שינוי בחברה הישראלית. ״אני פתחתי חשבונות ברשתות החברתיות – טוויטר, פייסבוק ואפילו טיקטוק, הייתי עורך של עיתון פופולרי, ואני חושב שהפעילות הזאת משפיעה ויוצרת שיח. אנחנו חיים בדמוקרטיה, דברים נקבעים לפי האנשים. בסוף אם רוב האנשים שגרים במדינת ישראל לא רוצים שיבנו ביהודה ובשומרון, כנראה שלא יבנו. כדי שיבנו לא יעזור שאעלה על עוד הר ואתפוס שם עוד דונם. זה חשוב, אבל זה לא ישנה מגמה. צריך לגרום לכך שלחלק משמעותי מאזרחי מדינת ישראל זה יהיה דבר חשוב״.

יש כעס כלפיך מכיוון חלק מנוער הגבעות. בעקבות מה התפרץ העניין, מה היה הסיפור שם, ומה המצב כיום?

״כששימשתי כדובר היישוב יצהר יצאנו נגד אלימות שהופנתה כלפי חיילי צה״ל. זו הייתה עמדת היישוב שאני כדובר ייצגתי אותה. מטבע הדברים זה מאוד הפריע לחלק מהאנשים שהיו בעבר חברים טובים שלי. לצערי זה הוביל גם לכעסים אישיים. הפריע להם שאני כדובר היישוב יצאתי נגד אלימות. לגיטימי שתהיה ביקורת, אני אומר את מה שאני מאמין בו – שאלימות היא דבר פסול, ואלימות כלפי חיילי צה״ל ואנשי כוחות הביטחון זה מעשה שלא אמור לקרות. ברור שהתקשורת מוציאה מקרים כאלה מפרופורציה, לא הגיוני שכל פעם שאיזה ילד ביצהר זרק אבן זה יגיע לכותרות, ואלפי אבנים שנזרקות על יהודים או שערבים מפוצצים את חיילי צה״ל – עוברים בשקט. אבל אחרי כל זה צריך להיות ברור שאלימות היא מחוץ לתחום״.

אני מאוד אוהב ומעריך את החברים בעוצמה יהודית

לפני חמש שנים מונית למנכ״ל עוצמה יהודית. איך הגעת לפריימריז של הציונות הדתית? מדוע לא לרוץ עם עוצמה יהודית, במיוחד לאור הכרזת בן גביר כי ירוץ לבד?

״הייתי מנכ״ל מפלגת עוצמה יהודית שנתיים וחצי, וקודם כול – אני מאוד אוהב ומעריך את החברים בעוצמה יהודית, אנשים שהם חברים שלי ברמה האישית, כולל איתמר בן גביר. מכבד, מעריך ואוהב. יחד עם זאת עזבתי את העבודה במפלגת עוצמה יהודית לפני בערך שלוש שנים, כי לא הרגשתי שם בבית, עניין של אופי. אני אדם פרגמטי שרוצה להביא תוצאות בשטח. אני מבין את החשיבות של מפלגה שמעניין אותה למשוך את כל המערכת ימינה, זה משמעותי וחשוב, אבל ברמה האישית יותר התאים לי מקום פרגמטי, לכן הלכתי לעבוד אצל יוסי דגן. אם הייתי נשאר במפלגת עוצמה יהודית אני מניח שהייתי היום מועמד לכנסת מטעמה.. אבל עברתי לציונות הדתית, ובה אני מרגיש בבית״.

לדעתך עוצמה יהודית צריכה להתחבר עם הציונות הדתית? יש לקרוא להליכה משותפת?

״בוודאי. הסקרים עכשיו מניסיון העבר, לא משקפים את מה שיהיה ביום הבחירות. אם יהיה מצב שמפלגה ימנית לא תעבור את אחוז החסימה, נישאר עם לפיד כראש הממשלה לעוד תקופה, ואסור לנו להסכים עם המצב הזה״.

איך אתה כחבר כנסת מתכוון להתמודד עם פינויים נוספים, כדוגמת עמונה, או הסכמים שיופרו כמו מה שקרה באביתר?

״הבעיה העיקרית היא שלמדינת ישראל אין חזון. אין הסתכלות קדימה לטווח ארוך, אין תוכנית מה המדינה רוצה בשטחי יו״ש. אם מדיניות המדינה הייתה רצון לבנייה יהודית בכל יו״ש, כנראה שלא היינו צריכים להקים מאחזים ולא מגיעים למקום שבו יש בכלל את אביתר. אם המדינה הייתה מחליטה הפוך, שלא תהיה בנייה – אז גם לא היה הסכם. הבעיה שהמדינה נותנת לשטח להחליט בשבילה. מציאות שבה מדינה ריבונית נותנת לשטח להחליט בשבילה היא מציאות לא בריאה. אנחנו משתתפים בה בצורה פעילה כי הערבים משתתפים בה, אז לא נותרה לנו ברירה אלא להשתתף בה גם". 

״המציאות האידאלית היא שמדינת ישראל תגיד בגלוי שיהודים יכולים לבנות ברחבי יהודה ושומרון, עם תוכניות מסודרות כמו בכל מקום אחר בארץ. ואז בכלל לא נידרש לעניין פינוי מאחזים ולא נצטרך להידרש להקמתם״.

סוכות מודע לקשיים בדרך ולמציאות האידיאלית שאותה הוא מתאר. ״האם אני חושב שכח״כ יחיד אצליח להגיע לזה? כנראה סיכוי לא גבוה, אבל זו קריאת כיוון. נעבוד קשה, נשבור קירות עד שנצליח להגיע לזה. בינתיים נדחוף ככל שנוכל לזה שהמדינה לא תפלה בין יהודים ביו״ש. הסיבה שאני רץ לפוליטיקה היא שאני חושב שהיהודים ביהודה ושומרון הם אזרחים סוג ת במדינת ישראל. זכויות האדם הכי בסיסיות נשללות מאיתנו, וזה משהו שאני רוצה להילחם עליו".

״לבוא ולהגיד שמפנים את רמת מגרון כי היא לא חוקית, כשמסביב יש מאות אם לא אלפי בתים לא חוקיים של ערבים – זו בדיחה, זו טענה לא רצינית. מפנים את רמת מגרון כי המדינה רוצה להתחנף לאמריקאים, סיבות כאלה. הבעיה צריכה להיפתר במאקרו, לא במיקרו״.

בתקופה האחרונה יש מי שמנסה לערער על המציאות ביו"ש לא רק דרך הסכם מדיני כזה או אחר, אלא דרך הנוכחות בשטח ממש, גם בשטח שנמצא בשליטה ישראלית מלאה. רבבות מטיילים ערבים מגיעים לאתרי הטבע ביהודה ושומרון, לעתים קרובות בצורה מאורגנת. מי שעומדת מאחורי המטיילים הערבים היא לא אחרת מאשר הרשות הפלסטינית.