שאלה:
איך המלחמה מול האוייב בעזה צריכה להשפיע על לחיינו הפרטיים והכלליים?
תשובה:
בשעת מלחמה אנו יודעים כי נדרשת התערבות מלך מלכי המלכים – הוא "עושה חדשות, בעל מלחמות". כאמור במשנה (ר"ה ג,ח) "וכי ידיו של משה עושות מלחמה… אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים" המלחמה בעזה מלמדת אותנו רבות. הרי היא מלחמה במרומים ובמעמקים…, טילים מרחפים מעל ראשנו ומרסקים את טילי האויב בעודם באוויר. המלחמה נערכת גם בתהומות מתחת לאדמה במנהרות.
בהתבוננות נראה שבשונה מהמלחמה בעמלק שהספיקה התבוננות כלפי מעלה, הרי כאן עלינו לעסוק גם בתחתיות הנסתרות מעין האדם.
בדורות ראשונים נדרשה מאיתנו התעלות באמונה שהיא נרמזת בהסתכלות כלפי מעלה, ויש כאן רמז מפורש שכיום עלינו להוסיף מבט חוקר וחותר אל נסתרות הלב והכליות. אסור לנו להסתפק בתפילות ובמילים גדולות ונצורות, עלינו להוסיף לכך את החיפוש ואת הבירור גם בלבבות פנימה בתיקון המידות והמעשים. כדברי הפייטן "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה'" ונוסיף אמונה בהמשך הפסוקים "כי ימינך פשוטה לקבל שבים".
עקב מאבקים פוליטיים על דרך ההנהגה הראויה לישראל, האם טובה דרכם של החרדים או של הציונים הדתיים, או הלאומיים או הליברלים. וויכוחים אלו גרמו לטינה שבלב, עד שהביאו לרוגז ושימוש במילים שאינן ראויות איש כלפי רעהו ופלגנות מיותרת. הנביא זכריה מנחה אותנו כמי שמצפים לגאולה "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם" (ח, טז-יז).
זכינו שהמלחמה הזו מחייבת אותנו לפשט את העקמומיות שבלב ובעזרתה התגלתה אחדות ישראל והרבה אהבה בליבנו.
נדרשת מאתנו עבודה פנימית לסלק זרעי המחלוקת ושורשי טומאת השנאה, וקיים בתוכנו את הידיעה בחשיבותם וקדושתם הפנימית של כל שבטי ישראל.
כשם שבמקדש מברך משמר היוצא את המשמר הנכנס – 'מי ששיכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה שלום ורעות'… מבלי שנוותר על הכיוונים ודרכים המיוחדים לנו, נלמד להכיר ולהוקיר את הטוב שבאחינו בני ישראל. ראוי להוסיף בימים אלו, כראוי לתלמידי חכמים שגם ב'בין הזמנים' שלהם עטוף וקשור בעבודת ה', וכידוע אחת המעלות שהתורה נקנית בהם היא – "נושא בעול עם חברו". תלמידי חכמים ימצאו את דרכם כיצד לשאת בעול עם אחינו הנתונים במלחמה ובצרה, להתארגן למעשי התנדבות ליושבי הדרום, לסייע ולחזק בהתנדבות ובאהבה את החיילים שלנו ואת משפחותיהם היקרות, נרבה בביקור חולים ופצועים ולא עלינו בניחום אבלים.
