זיכרון בסלון, בבית של אביה

01
השבת חגגו הנוצרים את ׳שבת האור׳ השנתית שלהם בעיר העתיקה בירושלים. כשהגעתי בשבת זו, שבת מברכים חודש אייר, לכיכר צה״ל בואכה העיר העתיקה, עצרו אותי שוטרי מג״ב במחסום וביקשו ממני להקיף את מתחם ׳ממילא׳ כדי להגיע לכותל. לשאלתי הסבירו לי השוטרים כי אלו ההוראות של אמצעי האבטחה לצעדת האור של הנוצרים.
כשהתקרבתי ל׳טיילת ממילא׳ ראיתי אלפי נוצרים שחגגו שם בתפילות ובנאומי הטיפלות שלהם, את שבת האור שלהם, שעה שהם עוסקים בהכנות לתהלוכה. כל זה נעשה סמוך לשער יפו, שהיה כל העת סגור ומסוגר. בקושי רב הצלחנו, שוחרי הכותל, לעבור את מחסומי מג״ב בכביש הצדדי הסמוך לשער יפו.
פלוגות שלמות של מאות שוטרי מג״ב אבטחו את האירוע, ששיאו היה תהלוכה של הצליינים הנוצרים שהגיעו מארצות האסלאם ומרוסיה במטרה לצעוד לכיוון כנסיית הקבר.
הצעדה גרמה לחילול שבת המוני לכוחות הביטחון. רבים מהשוטרים חבשו כיפות סרוגות, ובשל האירוע, שעיקרו ומטרתו ע״ז, שבתם נעשתה חול. ליבי נכמר עליהם.
חשבתי לעצמי שאם היו מפעילים את המשמר הלאומי החדש יחד עם כוחות מג״ב, שיגויסו למבצע אבטחה מרשים כמו זה, ויפעלו תדיר כנגד מחבלים ערבים בסמטאות העיר העתיקה, במשעולי חברון וברחובות הערים המעורבות, היה נחסך דם יהודי רב שנשפך לצערי בכל מרחבי ארצנו, כמעט מידי שבוע.
ברור לי שאי אפשר להפעיל את כל הכוח הזה במשך כל הזמן, אבל אפשר להגדיל תקציבים, להוסיף תקנים, להפעיל ׳משמר לאומי׳ ולפעול בנחישות ובחוכמה במשך כל השנה גם להגנת התושבים וגם בפעולות הרתעה. ובנוסף, יש להציב מחסומים של צה״ל בנקודות שבהן יש מקדם חיכוך גבוה כמו בצומת המכונה ׳צומת תפוח׳.
02
המרחק בין הכותל המערבי לבין תוכנית ל׳ בצפון תל אביב, נמדד בשנות אור. לכן שמחנו כל כך בהזמנה של הרב הלל הורוביץ ורעייתו, לערוך איתם את ליל הסדר בתוכנית ל׳, יחד עם עוד כ-100 אורחים ואורחות חובשי כיפות שקופות, רובם עולים מכל הגלויות. הסבנו סביב קערת הסדר המאחדת והמקשרת, יחד עם רווקים ורווקות והרבה משפחות יקרות וילדיהן, ישראלים וגם עולים חדשים וותיקים – מפולין, ממרוקו, מבלגיה, מברזיל, מאמריקה ועוד. גודל הצימאון של האורחים לשמוע, ללמוד ולהשתתף, בד בבד עם הרוח והכישרון המחבק של הרב הלל ורעייתו, השרה אווירה של חיבור ושל איחוד לבבות.
בשולחן שלנו הסבו איתנו משפחה שלה ארבעה בנים, שניים מהם חמושים בנשקים, חיילים בחופשה. ניכר היה שגם הצעירים התרגשו מהחוויה המיוחדת של הכנסת האורחים ואפילו נסחפו בריקודים ובשירים, עד ששכחו לזמן קצר להתעדכן בתוצאות משחק הכדורגל העולמי, שעשה כנראה תחרות לא פשוטה לליל הסדר המסורתי…
הרב הלל בכישרונו המיוחד ובליבו הרחב והפתוח, העניק לכל אחד מהאורחים תחושה חמה ומשפחתית. הנכדים של משפ׳ הורוביץ הכינו הצגות מההגדה, כשהם מחופשים בתחפושות צבעוניות כיהודים יוצאי מצרים.
משפחתי ואני עשינו היכרות עמוקה וידידותית עם האורחים, צעירים ומבוגרים. במשך כל השעות הרבות שישבנו יחד, פנים אל פנים, התעניינו בהם והקשבנו להם – לדעות, להשקפות, לקורות, להצלחות ולשאיפות. אט אט הוסרו המחיצות, נעלמו החששות והפכנו למשפחה גדולה, לבבית ומאוחדת.
הפתיחות יצרה אווירה כנה של אמון הדדי ושל רצון לשמוע, ללמוד ולקבל. פה ושם נשמעה הודאה מרגשת מפי אחד או אחת מהמשתתפים, שהיה זה הסדר המשפחתי הראשון שבו זכו להשתתף מעולם.
כמה מהמבוגרים ציינו שהקערה, השירים המסורתיים וסיפורי יציאת מצרים הזכירו להם את ליל הסדר כפי שנחוג לפני שנים רבות בבית סבא, אולם ההורים לא המשיכו במסורת ושרשרת הדורות נקטעה.
03
האורחים, כולם כאחד, הודו לרב הלל מכל הלב וביקשו לציין שלראשונה בחייהם הם נהנו מליל סדר בלתי נשכח. למרות שסיימנו את הסדר קרוב ל-2 בלילה, רבים מהם טרחו ובאו למוחרת, בבוקר החג, לבלות איתנו בתפילות, בקידוש, בשירים, בריקודים ובסעודות, במשך היום כולו.
גם משפחתי ואני זכינו בחוויה מיוחדת שנטעה בי את האמון שניתן לגשר בין יהודים עם השקפות פוליטיות שונות רחוקות ואף מנוכרות, שנובעות בעיקר מתהומות של חוסר ידע בסיסי ביהדות וחור גדול בהיכרות עם המסורת וההיסטוריה של עם ישראל.
האורחים ביקשו את הפרטים שלנו כדי לשמור על קשר. נעדכן בע״ה בהמשך.
04
בחוה״מ נסענו עם כל המשפחה להשתתף בסדנאות יצירה משפחתיות ב׳המשושה׳ – מיזם חברתי, תיירותי מקורי ומרשים, שהוקם על ידי זוג אומנים מתוקים בחוות גלעד. לאחר מכן ירדנו לשכונה החדשה של חוות גלעד, ׳חוות יתדות׳ שהוקמה לזכרו של הק׳ רזיאל שבח הי״ד. השכונה הוקמה כנקודת היאחזות קדמית, ברוח דבריו המעוררים של יוסף טרומפלדור: ״במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון, שם יעבור קו הגבול…״.
תושבי חוות יתדות הקימו בעשר אצבעות ממש פרויקט מרהיב ומעורר השראה – ׳המחרשה׳ – מיזם חקלאי, תיירותי מיוחד, ובו כל אורח או משפחה יכולים לקחת חלק מרתק ומאתגר בעבודת החקלאות. במחרשה תוכלו בכיף – לחלוב עיזים, להאכיל טלאים, להכין גבינת עיזים או יוגורט ביתי, להכין תבלינים, להכין תה צמחים בסדנת תיונים ועוד.
לבני הנעורים מומלץ, לאחר קפיצה מעוררת על המתקנים המתנפחים, להצטרף לסיור ממונע על עגלה מרווחת ואוטמטית הרתומה לטרקטור, הנהוג בידי תושבי החווה המיומנים.
בסוף הבילוי המשפחתי המרתק והערכי, שבו נהנינו כולנו, מזקן ועד טף, יחד עם עוד משפחות רבות, ערכנו קנייה מפרגנת של מיטב התוצרת החקלאית המקומית: יוגורטים בשלל טעמים, גבינות אנינות ועוד.
משם יצאנו להשתרך בפקקי חול המועד הארוכים והמייגעים, במטרה להגיע בזמן ללוויה בכפר עציון. וכך היה.
05
הלוויה של בנות משפחת די הי״ד, שנרצחו בדם קר על ידי מחבלים שפלים ימח״ש, קטעה באחת את שמחת החג וגרמה לנו, כמו לרבים מאוד בעם ישראל, לזעזוע עמוק.
עמדנו שם, בתוך קהל האלפים הרבים, דומעים וכועסים, ואיתנו עוד עשרות אלפים בשידור ישיר בערוץ 7. מצד אחד שמענו את דבריהם המרגשים והמחזקים של אבי המשפחה, הרב די וילדיו, שנותרו בחיים, עת הם משמיעים דברי קבלת הדין, חיזוק ואמונה לציבור השבור והדומע. הדברים נכנסו אל הלבבות השבורים והבוערים באש האהבה למשפחה המופלאה הזו. ״מדוע לא הייתי אני שם במקומך?״ שאלה האחות את אחותה הדוממת… וקהל האלפים געה בבכי.
מצד שני מכעיסה ומקוממת המציאות המצערת, נוכח אוזלת היד של שר הביטחון, שמתקשה לתת מענה עוצמתי ומרתיע לטרור מגובה במערכת המשפט ׳ההומאנית׳ שלנו, ולא מצליח להגן על יהודים יקרים שמעוניינים לטייל בבטחה ובשלווה בארצנו הפצפונת.
06
בחול המועד השתתפנו בצעדת עשרות האלפים ליישוב אביתר. המראה המדהים של כ-50 אלף צועדים יוצאים מצומת תפוח, מאובטחים בקפידה, ובתוכם, כתף אל כתף, צועדים המנהיגים שלנו, רבני הציונות הדתית ושריה, נושאי דגלים, לבושים בלבוש חג – מחזה מרהיב ומרחיב לב.
ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, נשא בדבריו את חזון ההתיישבות של השומרון. הוא הבטיח לא לנוח ולא לשקוט, להמשיך ולעמול עד לאכלוס אביתר ועוד עשרות יישובים חדשים בשומרון ובמרחבי יו״ש.
יוסי דגן, מנהיג אהוב ואמיץ עם קבלות, סחף את קהל עשרות האלפים בשירה ובריקודים מרגשים, כששר מעל הבמה את השיר ״אין שום ייאוש בעולם כלל…״. הקהל אף החזיר לו תשואות של הסכמה. השרים היקרים שלנו, בצלאל סמוטריץ׳, איתמר בן גביר, אורית סטרוק, יצחק וסרלאוף ועמיחי בן אליהו, הוסיפו תוקף ממלכתי ואמוני למעמד. בדבריהם הכנים הבטיחו כאיש אחד לדניאלה ויס ולקהל הענק, ששימשו גם כעשרות אלפי עדים, שההתיישבות ביו״ש וביטחון התושבים יקבלו מעתה משנה תקציבים ומשנה עוצמה יהודית ותנופת ציונות דתית, מכל משרדי הממשלה.
בכירי רבני הציונות הדתית ובראשם הרב דוב ליאור, הרב יעקב אריאל, הרב יהושע שפירא, הרב חיים גנץ, הרב אליקים לבנון, הרב שמואל בן אליהו, הרב דודי דודקביץ׳, הרב איציק אמיתי ועוד, עודדו את הציבור ומנהיגיו להמשיך ולהוביל לבניית יישובים חדשים בכל מרחבי ארצנו.
07
על חגיגות המימונה שנחגגו בבית של אביה שלנו, ביוזמת מלאכי ונעמה בעדני עוד יסופר רבות. אשכנזים, תימנים, גרי צדק, עולים חדשים מרוסיה ועולים ותיקים ממרוקו רקדו לצלילי תזמורת אותנטית של הרב ניסן קזאיוף, שהוקפה בתפאורה מלכותית אמיתית. האורחים נהנו ממופלטות הבית שנרקחו על אתר, מצופות בדבש ובחמאה שגלשו וגדשו, מלווים בשיר בדברי תורה ובריקוד והוסיפו לאווירה מתיקות מיוחדת, שנמשכה עד כלות רגל מן השוק.
08
השבוע השתתפתי באירוע מרגש שבו השתתפו רבים וטובים – ׳זיכרון בסלון׳ בבית של אביה, בית ברשת של חסד לע״נ בננו היקר – אביה יהושע גולדברג.
שמענו יחד בדמעות את סיפור ההצלה המרתק של משפחתה של המתנדבת המסורה אורית (בר) ששון, שעלתה מהולנד לאחר שאימא שלה ניצלה בע״ה הודות לגבורת משפחה הולנדית מחסידי אומות העולם, שהחביאה אותם במסירות ובסכנת מוות לנחבאים ולמחביאים.
סיפרתי שם גם את סיפור ההצלה המצמרר של אימי וסבתי ע״ה – ׳מסיביר לתל אביב׳. בודדים ממשפחתנו שרדו את השואה הנוראה. גם אלו ששרדו אינם כבר בין החיים. חובתנו לספר בגוף ראשון ממש את סיפור השואה ״כאילו הוא יצא ממצרים…״, זו חובתנו לדורות הבאים. למען נדע מאין באנו ולאן אנו הולכים. למען נשכיל להתאחד ולבצר את גורלנו המשותף כנגד כל מבקשי רעתנו. כי רק באחדות נוכל לנצח. למען נדע שהגאולה שלנו בארץ ישראל שנותנת פירותיה בעין יפה וקיבוץ הגלויות המופלא בדורנו, גדולים יותר מגאולת מצרים. שסוף סוף נפנים שאנו חיים כעת בניסי ניסים בישורת האחרונה של גאולת הנצח. גאולת אחרית השנים.
שבת שלום של ישועת ישראל, של ביטחון לתושבי הארץ, של אחדות ופיוס לאומי ושל השלמה מוסכמת ומוצלחת, בע״ה, של המהלכים החוקתיים, הכלכליים והמדיניים על ידי מי שנבחר בבחירות הדמוקרטיות. ■
לתגובות היכנסו לאתר ׳גילוי דעת׳
www.giluydaat.co.il