עלינו לזכור כי אלפי אנשים חבים את חייהם לחגורת הבטיחות, שהיא לעיתים המחסום האחרון בינינו לבין פגיעה אנושה בתאונה. בעת תאונה גוף האדם הנמצא ברכב ממשיך לנוע במהירות ובכיוון שבהם נסע הרכב, מי שאינו חגור נחבט ונבלם ע״י חלקי הרכב (הגה, שמשה), או עף החוצה. החגורה מונעת את הפגיעה מחלקי הרכב ואת ההיזרקות החוצה מהרכב. החגורה סופגת את המכה ומחלקת אותה על פני חלקי הגוף, באזורי החזה והמותן, שהם רגישים פחות למכה מאשר הראש, למשל.
חובה על הנהג ועל הנוסעים ברכב להיות חגורים, כולל ילדים במושבי הבטיחות, או בלשון החוק: מרוסנים.
את החגורה חייבים להתקין במושב הקדמי והאחורי של כל רכב פרטי, פרטי דו שימושי, מסחרי, טנדר ומונית, וכן באוטובוסים המסיעים ילדים.
נשמעת טענה ולפיה חגירת חגורה מהווה סכנה במקרה שהמכונית בוערת, או במצב של תאונה אחרת. טענה זו אינה נכונה, מפני שמספר המקרים הנזכרים הוא קטן מאוד בהשוואה למספר התאונות שבהן החגורה מצילה חיים. החגורה מסייעת להיחלץ מתאונה, מפני שהנוסע שאינו חגור נפגע ברכב במצב שאינו מאפשר לו לתפקד, אך הנוסע החגור נשאר שלם בגופו או שנחבל קל יותר, ויש ביכולתו לחלץ את עצמו.
חגורות הבטיחות הותקנו למבוגרים. לילדים יש להוסיף מושב בטיחות רגיל או מגביה, שביחד עם חגורת הבטיחות מהווים את חבילת הבטיחות הראויה. על המושב הנוסף להתאים למידות הילד.
אין להסיע תינוק כשהוא מוחזק על הידיים, על הברכיים או בחיק האם.
בשבוע הבא נתייחס בהרחבה לילדים הנוסעים ברכב.
תפריט
