חיים על סף פיצוץ

״אתה לא מכיר אותי״, נשמע הקול מעבר לקו, ״אבל קוראים לי דבורה בן חיים. אני גרה באשקלון ושמעתי אתמול בלילה את התוכנית שלך ברדיו. מה שסיפרת שם הזכיר את מה שקרה לי ואני חייבת לשתף אותך בזה. אפשר?״.
לסיפורים אני אף פעם לא מסרב, ודבורה חלקה איתי את הסיפור המדהים הבא:
״זה קרה לפני 18 שנה. באותו לילה אברהם, בעלי, ואני הלכנו לבקר חברים. השארנו בבית את שלושת הילדים שלנו ישנים. איך שהגענו לבית של החברים נהייתה לי בלב הרגשה רעה. ״אברהם״, אמרתי לבעלי, ״אני מרגישה שמשהו לא טוב קרה… בוא נחזור הביתה״. ״מה עובר עלייך, דבורה?!״, הוא התעצבן, ״הרגע הגענו. אנשים מחכים לנו. מה פתאום לחזור עכשיו?!״. אבל אני התעקשתי בכל הכוח שחייבים לחזור, ובלית ברירה אברהם עצר מונית וחזרנו.
תוך כדי שאנחנו עולים במדרגות״, המשיכה דבורה לספר, ״הרגשנו ריח חריף של גז ממלא את האוויר. נכנסו הביתה וגילינו את הסיבה. הצינור שמוביל את הגז אל הכיריים נקרע וכל הדירה הייתה מוצפת בגז. הילדים היו שקועים בשינה עמוקה ולא התעוררו. מייד סגרנו את הברז הראשי של הגז, הערנו את הילדים והוצאנו אותם מהדירה ופתחנו חלונות כדי לאוורר את הכול. אין לי ספק״, חתמה דבורה את הסיפור, ״שאם היינו מגיעים שעה מאוחר יותר, הילדים שלנו היו נחנקים למוות מהרעלת גז״. ״וואו״, אמרתי לה, ״איזה נס היה לכם! ומדהים איך בתור אימא הייתה לך איזו אינטואיציה פנימית שאת חייבת לחזור כדי להציל את הילדים שלך״.
מה עושה ניצוץ קטן
״חכה חכה״, הפתיעה אותי דבורה, ״עוד לא הגעתי לפואנטה של הסיפור. כעבור חצי שנה שמעתי בחדשות על אירוע דומה בירושלים. הייתה דליפת גז בדירת מגורים אבל שם זה נגמר באסון גדול. האדם שנכנס לדירה הריח את הגז, אך בגלל שהיה לילה הוא מיהר להדליק את האור כדי לראות בדיוק מה קרה. ההדלקה הציתה ניצוץ קטן שבצירוף לגז גרם לפיצוץ אדיר. חצי בניין נחרב. אנשים נהרגו ועשרות נפצעו״.
דבורה לקחה נשימה גדולה וסיימה את סיפורה: ״כשאברהם ואני חזרנו הביתה, לעומת זאת, אנחנו לא הדלקנו את האור.
אנחנו אף פעם לא מדליקים את האור. כי אנחנו עיוורים… אני מלידה ובעלי מגיל שנתיים. מאז ומתמיד קוננתי על הגורל האכזר שנטל ממני את מאור עיניי והטיל עלי לחיות בחושך מוחלט. כמה קשה לחיות כעיוור כשכל אתגר הוא עבורך קשה פי כמה. אך באותו לילה שחזרנו הביתה הבנתי הכול. העיוורון שמלווה אותי כל השנים הוא זה שהציל את החיים שלי ושל הילדים שלי״.
אני נותרתי בלי מילים לשמע הסיפור המטלטל, ודבורה הוסיפה אז עוד משפט אחד: ״מאז חלפו 18 שנה. אני זכיתי בהן, ברוך השם, להוביל ילדים לחופה, לחבק ולנשק את הנכדים שלי ולרוות נחת ושמחה בחיים. לא את הכול אני מבינה. אבל אני מאמינה בכל ליבי שגם כשהכול חשוך ואני לא רואה כלום, יש מי שרואה הכול ויודע הכול. ואני סומכת עליו שהוא מנהל את העולם הכי נכון וטוב שרק אפשר״.
שאלת השואה
הסיפור של דבורה הרשים אותי מאוד, אך לא פתר את השאלות שניקרו במוחי. הרי עדיין ניתן להקשות: מדוע ריבון העולמים שהכול בידו לא עשה גם וגם?! הרי הוא היה יכול גם לתת לדבורה ובעלה את האפשרות לראות ולחסוך מהם חיים קשים כאנשים עיוורים, וגם למנוע את התקלה בצינור הגז כך שלא יהיה כלל חשש פיצוץ שממנו הם ניצלו עקב היותם עיוורים.
מסתבר שאחרי ככלות הכול נצטרך לחזור אל המוטו שמוביל את דבורה בחייה: ״לא הכול אני מבינה, אבל אני מאמינה שהקב״ה מנהל את העולם על הצד הטוב ביותר״. חיים של אדם מאמין אינם חיים ללא שאלות. להפך. דווקא האמונה היא זו שמולידה לא מעט תמיהות. למשל, בעולם מטריאליסטי שבו אין א-לוהים, אין כלל משמעות לשאלה הידועה ״למה קרתה שואה?״. השואה הנוראית התרחשה מסיבות פוליטיות וחברתיות והיא יכולה גם לקרות שוב ושוב ושוב וייתכן שאף אחד לא ימנע זאת. רק בעולם שיש בו אלוקים שמנהיג את העולם בטובו יש מקום להתפלא כיצד אירוע כזה מתאפשר. גם אז ייתכן שלא תהיה לנו תשובה לשאלה הזו, אבל הידיעה שיש פשר ומשמעות לכל דבר, נותנת כוח ומקלה את ההתמודדות.
וראית את אחוריי
לצד כל זאת, לעיתים אנחנו מקבלים ׳הצצה׳ אל מה שמעבר. לפעמים במבט לאחור אנו מבינים דברים שלא ראינו בזמן ההתרחשות. אתם מוזמנים להיזכר באירוע שהתרחש בעבר וברגע האמת נראה לנו רע ומתסכל מאוד. רק כעבור זמן, לעיתים באיחור של שנים, נפל לנו האסימון וקלטנו איך בזכות זה שאמר לך לא בדייט, כשאת כבר פנטזת על שמלת כלה, זכית לפגוש את בחיר ליבך ואבי ילדייך, ואיך בזכות זה שפיטרו אותך מהעבודה במפעל, קפצת למים העמוקים ופתחת עסק עצמאי שהזניק אותך קדימה. זהו אחד ההסברים המקופלים בפסוק ״וראית את אחוריי, ופניי לא ייראו״ (שמות לג,כג). כשאנו עומדים פנים אל פנים מול דברים – אנחנו לא רואים. אך לעיתים במבט לאחור – פתאום מתגלים לנו דברים שלא הבנו מלכתחילה. ומי יודע אלו עוד דברים וסודות יתגלו לנו יום אחד כשנגיע לשמיים, ושם יתברר שאין צורך בתשובות לשאלות, כי אין בכלל שאלות והכול נכון וברור ומאיר. ■