איך מחלקים את הקשב בין הילדים כשכל הזמן כולם בבית?
תשובה
בשאלה שלך את מניחה שילדים זקוקים לקשב. ואני שואלת, מי אמר? נפלא אם יש הזדמנות להקשיב למה שהילד רוצה לומר, אבל זה לא הכרחי ובטח לא באופן בלעדי. קבלנו על עצמנו כל כך הרבה הכרחים של הילדים שלנו, שהפכנו את ההורות לבלתי אפשרית, מלאה רגשות אשמה. ועל אחת כמה וכמה במשפחה גדולה. והרי ריבוי האחים הוא מה שגורם לחלוקת הקשב וחלוקת שאר המשאבים על חשבון הילד, לכן המסר הסמוי הוא 'חבל שיש לך עוד אחים, בלעדיהם כל הקשב היה ניתן רק לך'. ולכן המציאות "כשכולם בבית כל הזמן" קשה. האם אנו מאמינים בזה? האם מבחינתנו אחים זו לא המתנה הגדולה שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו? ואולי דווקא בתקופת הסגרים והבידודים למיניהם מרגישים טוב וכיף שיש משפחה גדולה ואנחנו לא תקועים עם כמות מצומצמת של אנשים?
ההנחה הסמויה השלישית היא שאנחנו צריכים לשבור את הראש איך לחלק את הקשב למרות התנאים הבלתי אפשריים. אז אולי במקום שאנחנו נמצא עצמנו מנסים להתחלק לפי מספר הילדים, נשמור על עצמנו שלמים וכל ילד ימצא את הדרך להתחבר בהתאמה ליכולת ולאפשרות שלנו? תוך כדי בישול, ניקיון הבית או סתם כוס קפה שהילד הכין להורה. יתרה מזו, שחובת הקשב מוטלת על ההורים, ניתן למצוא לא מעט הורים שמתחננים למעט קשב מהילדים, שירפו קצת מהמסכים או החברים ויסתכלו להם בעיניים. לכן אמא יקרה אל תתחלקי! הישארי שלמה. יש מקום בלב לכולם. חיזרי לענייניך וחזקה עליהם שכשיצטרכו, ימצאו את הדרך והאופן שתקשיבי להם. זה יקרה דווקא ככל שזה יהיה יותר עניין שלהם. רוב נחת.
בהצלחה, אהובה
