יש לי שתי נכדות בשם חן, למרות שהשם של הסבתא הוא מאותו השורש. אבל הכל טוב. כל בעלי החן הם בעלי תפילה – חנה שממנה למדנו את סודה של התפילה, חוני המעגל וחלומותיו ותפילותיו, רבי חנינא בן דוסא ועוד. דמויות אלו מכילות את התכונה של הפנייה הישירה והחיבור הפשוט לבורא עולם.
בסוף פרשת בראשית מסופר שנח מצא חן בעיני ה’. אנחנו מוצאים את הביטוי הזה אצל אסתר, שמצאה חן בעיני כל רואיה. ‘מציאת חן’ הוא ביטוי מיוחד במינו.
יש המפרשים שאסתר המלכה הדהדה את החן של המתבונן עליה. היא מצאה טוב בכל אחד, וזה קירב אנשים אליה והאיר אותה בחן מיוחד.
אבל אפשר גם לפרש אחרת: אולי מציאת חן היא מציאות בה לאחר התבוננות, אנחנו ‘מוצאים’ את מה שלא נראה קודם. ומה הוא ה’חן’ שאותו מוצאים? גם יופי, גם נעימות, גם חסד, גם אסתטיקה, גם ויתור, הכל מגולם בתיבה ‘חן’.
והנה, בפעם הראשונה בהיסטוריה, מודיעה לנו התורה שמישהו ‘מצא חן’ בעיני הקב”ה, זאת אומרת שלא מדובר במשהו גלוי ומובן מאליו, בצדיק שבולט בשטח בצדיקותו, אלא במישהו שרק אחרי התבוננות כביכול, מוצא הקב”ה שיש בו חן. וגם החן הזה אינו כולל ‘ברקים ורעמים’ של צדיקות אלא רוגע, שלווה, סיוע למי שצריך, הבאת השטח למצב אופטימלי מבחינת היחס בין האדם לבינו. ואכן נוח אינו צדיק של ‘רעש וצלצולים’, הוא מושך במשך מאה ועשרים שנה את התפקיד שלו בבניית התיבה ומחכה שהאנשים יחזרו בתשובה בסבלנות בלי לעשות מעצמו עניין וגם לא מבניית התיבה עניין. הוא בסך הכל ‘בסדר’. במשך כל חייו הוא משתדל להיות בסדר, לא צדיק הדור – אבל להיות בצד החיובי. וזה מה שמספרת לנו התורה, שהקב”ה ראה אותו צדיק לפניו בדור הזה. שנזכה לפחות להיות צדיקים בדורנו.
תפריט
