נהוג, שבימי החנוכה מדליקים נרות יחדיו ועורכים מפגשים משפחתיים. השנה, היה לנו ערב אחד מרגש במיוחד. הדלקנו נרות ביחד עם בת שאנו מלווים, העומדת להתחתן. ישבנו איתה ביחד עם הארוס שלה, והדלקנו נרות חנוכה. ישבנו במשך שעות והעלינו זכרונות על שנות הנערות שלה, איך היא סיכנה את עצמה ועברה ניצול מחפיר. איך התגלגלה לרחוב ונותרה ללא מענה, על היחס של החברה והרשויות לבנות אלו, וכיצד אפשר למנוע את המקרה הבא.
היא סיפרה כיצד הכירה את 'בן זוגה' הערבי וכיצד הגיעה לכפר בשטחי הרשות. וכמובן, על החיים הקשים כאשה יהודיה בכפר, על כך שהרגישה כמו שפחה, ועל הרגע בו יצאה לחרות, היציאה מחושך לאור. על המפגש שלנו ביום שיצאה מהכפר, איך שנבהלתי מהמצב שלה ושלחתי אותה מיד לבית חולים.
שחזרנו כיצד עמדה ביסורים הקשים האלו ומה נתן לה כח להתמודד. היא סיפרה שמה שהחזיק אותה הם זכרונות הילדות – "בכל פעם שאני רואה נרות, אני בוכה. אני נזכרת בחיים הקודמים שהייתי בכפר עם רעלה, איך התגעגעתי לשבתות וחגים, לחנוכה".
כשבת יוצאת מהכפר, זה מרגש ומפעים, אך זו עדיין לא יציאת מצרים האמיתית שלה. השנים שאחרי – כאשר הבחורה משתקמת, מתייצבת ובונה חיים חדשים – זו יציאת מצרים אמיתית! "הייתי במקום חשוך ואפל, ורק התגעגעתי לאור של שבת, לאור של חנוכה".
חוויות הילדות נצרבות בנשמה. גם כשאדם מתרחק ולכאורה הוא נמצא במקום אחר, יש דברים שאי אפשר לשכוח. כשהנשמה מאירה, גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים.
בניגוד למה שנהוג לחשוב – יותר נכון הונדסנו לחשוב – לא מדובר באהבה, אלא בניצול ציני ומרושע של מצוקה.
זה מתחיל בגיל הנעורים, בו נערה מחפשת ריגושים. לעיתים מדובר בנשים חד-הוריות בודדות, אשר נמצאות במצוקה נפשית וכלכלית. לא תמיד הן מתחתנות ומתאסלמות, ולכן זה לא נכנס לסטטיסטיקה ולמחקר, אך זוהי התבוללות שמסכנת את שלומן ונפשן של הבנות ואת חוסנה של האומה עד כדי עצם קיומה!
במשך שנים, אנו זועקים על הרס המדינה היהודית והפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. זהו תהליך שתפס תאוצה כעת עם עליית השמאל לשלטון.
אנו נמצאים בימים שבין חנוכה לבין עשרה בטבת. ראוי להזכיר את דבריה של גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל לשעבר, שאמרה, כי כל יהודי שמתבולל מצטרף לששת המליונים שנספו בשואה. גולדה מאיר דברה אז על ההתבוללות בארה"ב (בחסות הרפורמים וחבריהם), וכאשה ציונית היא האמינה שאם היהודים כולם יבואו למדינת ישראל – נפתור את הבעיה. מה היה מאמין אז, שפה במדינה שלנו, בארץ שלנו, התופעה תלך ותתעצם ותגיע למימדים מבהילים. כנראה, שאין תחליף לתודעה יהודית עמוקה ולמלחמה חסרת פשרות על הזהות היהודית של המדינה ושל כל אחד מאיתנו. אחרת, נאבד את הכל.
