01
כשאיתמר בעבר ראה את המצב הבטחוני והאפשרויות שלו היו חלוקת כרוזים, הפגנות והגשת עתירות, זה מה שהוא עשה, כדי שמישהו יתעורר וישנה את המציאות. כשהוא התחיל לרוץ לפוליטיקה, הוא הבטיח לעצמו שאם אי פעם הוא יהיה בעמדת השפעה- הוא ישנה את המציאות; הוא יאפשר לאנשים להגן על חייהם, הוא יפסיק את הקייטנות בבתי הכלא למחבלים שפלים, הוא יוסיף עוד שוטרים עם משכורות הוגנות ועוד בטחון לרחובות הארץ. וכשהוא הגיע לעמדת השפעה- הוא זכר את ההבטחה ולא הסתפק בתרוצים, אלא עבד מהרגע שנבחר. עבר משוכה בירוקרטית אחרי משוכה בירוקרטית, התווכח עם מי שצריך, לא קיבל "לא" כפסק דין סופי אלא הלך לעשות שיעורי בית- בדק, חקר, בירר, דייק, חזר עם תשובות ועבר עוד משוכה בירוקרטית, עד שהצליח לשנות עוד דבר ועוד דבר.
אבל לאיתמר זה לא מספיק, אי אפשר להעצר ואחרי הנשקים וכיתות הכוננות, הורדת תנאי הקייטנה בבתי הכלא הביטחוניים, בניית המשמר הלאומי, העלאת משכורת לשוטרים, גב לשוטרים, ביקור אישי בתחנות והקמת צוות שמטפל בהסתה, בהריסות בתים לא חוקיים ועוד, הוא רוצה להמשיך לפעול למשטרה חזקה יותר, יעילה יותר ומאוזנת יותר ובשביל זה צריך עבודה קשה, יומיומית וסזיפית. לצערנו, המפכ"ל שכבר רואה את סיום תפקידו, כנראה כבר לא חושב שיש צורך שימשיך את העבודה הרצינית הנדרשת ולא מגיע לעבודה. מפכ"ל לא עובד זה לא אפשרי כשיש עוד לאן לגדול ולהתפתח. אין לאף אחד זמן לחכות סתם ככה ולעצור את התפקוד השוטף של המשטרה. מדובר בחיי אדם, לא פחות, ולכן נראה שמי שלא רוצה לעבוד וכבר לא מרגיש מחוייב להמשך העבודה הקשה יתכבד ויפרוש מעט קודם לחיי נחת מחוץ לארגון ויאפשר למשטרה להמשיך לרוץ בבניית העוצמה והיכולות.
02
מירון; מכירים את ההרגשה שעובדים עובדים עובדים, מתקדמים ואז בנקודה מסויימת יש תקלה או פשלה אחת והכל נצבע כאילו גרוע והכל חוזר אחורה ברגע? ככה איתמר הרגיש במירון השבוע. הוא באמת אוהב את השוטרים שהוא השר שלהם, הוא עובד בשביל שהתנאים שלהם ישופרו, בשביל שיהיו חזקים יותר ונחושים יותר ויגנו על האזרחים במדינה וישדעו להפריד בין אוהב לאויב, וברגע אחד של תקלה, של מספר ארועים בודדים אבל שכואב אפילו לראות אותם מרחוק, וההרגשה שהכל מתחיל מחדש, שצריך שוב להסביר את המדיניות ואת החזון.
האכזבה הייתה עצומה במיוחד כאשר איתמר הגיע למירון בשלוש לפנות בוקר הקפיד לעצור ליד כל מחסום משטרתי ולספר לשוטרים כמה שהוא אוהב אותם ומעריך אותם ואז התמונות והסרטונים החזירו אותה אחורה.
הצבועים טענו נגד איתמר שבקפלן הוא לא הרים את קולו ולא דפק על השולחן אלא שמעבר לכך שכאשר תקפו נערה בקפלן איתמר נקט בדיוק אותה הגישה ודרש את אותן הבהרות הרי שבואו נדבר על הפיל שבחדר והגיע הזמן להודות שמה שעשו לחרדים במירון (גרוע מאוד) בחיים לא יעשו לאנשי השמאל בקפלן (וטוב שכך).
שום שוטר לא היה מעלה על דעתו לשלוף נשק ולירות באוויר בקפלן במיוחד כשלא מסכנים אותו, שום שוטר לא היה מעלה על דעתו לדחוף קשיש בצורה אכזרית בקפלן ושום שוטר בקפלן לא היה תוקף אישה, משפיל אותה ומסיר ממנה את החולצה (לנשים דתיות הסרת כיסוי ראש היא בערך כמו הסרת חולצה) ותוקף את בעלה לידה.
זה קורה בגלל הדברים השתרשו במשטרה, זה קורה בגלל שהשוטר הממוצע יודע שאם יעשה בקפלן מה שעשה במירון תוך כמה דקות יימצא עצמו בכל הכותרות ועם תיק רציני במח"ש והשעיה וזה קורה כי שרי הביטחון הלאומי (בטחון פנים כתוארם דאז) לא הפכו שולחנות והקימו כל צעקה נגד האפליה המחפירה.
כאשר איתמר הגיע למשרד הוא הודיע שהמדיניות שלו היא שיותר לא תהיה אפליה בין דין לדין ודם לדם והיחס יהיה יחס שווה
צריך להודות ולשמוח שבשנה האחרונה זה התחיל לעבוד יש פחות אלימות כלפי חרדים, פחות התעללות במתיישבים ויחס שוויוני לציבורים השונים. עד מירון…
התחושה שחזרנו אחורה במירון ואיתמר לא מוכן לקבל זאת. אי אפשר להתעלם מהמקרים, ואסור לצבוע את כל השוטרים שעמדו במקום יום וליל ושמרו על הציבור, וחייבים לעצור, לתקן ולהמשיך לעבוד.
03
שוטרת שאני אוהבת עד מאוד, סיפרה לי שכשהיא גדלה בירושלים בשנות האינתיפאדה השניה היא הבטיחה לעצמה, כשהיא למדה לדקלם 'על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים' שיום יבוא והיא תהיה אחת מהם, הבטיחה וקיימה, ומאז היא שומרת על ירושלים בגרווה ובענווה, בנחמדות ובעוצמה והיא משלבת הכל בצורה נפלאה. פניה של משטרת ישראל שמלאה בשוטרים שרוצים לשמור, גם כשבמקצת הארועים הדברים בפועל משתבשים. כשזה קורה, מתקנים. חייבים לתקן. אבל תזכרו שהם סך הכל התגייסו כדי לשמור, גם על חומותייך ירושלים.
04
יום ירושלים תמיד מזכיר לי שכשאלוקים איתנו ורוצה שננצח, גם שישה צבאות מול מדינה קטנה וצעירה בת 19 יפסידו בהפסד ברור. אנחנו חיים הרבה מעל ההגיון הפשוט של שאר האומות שעולות ויורדות, ויחד עם שמחה עצומה של יום ירושלים שמכניסה בתוכה גם את השמחה על שחרור שאר חלקי הארץ, תמיד מצטרפת ביום הזה צביטה בלב על הפקרת הר הבית ונתינת המפתחות לירדנים ע"י משה דיין כי "מי צריך את הוותיקן הזה?". הפעולה ההיא מקרינה עד היום והתיקון שלה ארוך, קשה ומתמשך. רגע אחד של חוסר הבנת המציאות עולה לנו כל יום ויום בדם יזע ודמעות.
05
ונסיים בקטע משיר של אורי צבי גרינברג שאהב את ירושלים ושורר לה שירים רבים:
״…לא תהיו באילת ומטה דגלכם בים סוף
שם – קנה סוף.
בגדתם בהרכם העליון מכל הר בעולם
הקדוש מכל הר בעולם.
ולא תשבו במושב לאומים באין זה הר ההר
משען לגבכם בעולם.
במושב לאומים ישב זה שמשען לו הרכם.
בסוד הוד חופף זה ההר ובסוד און הטמון בו
חייתם בנכר
וידעו משנאים כי אתם בני ההר העליון.
ומזמורי מלככם שגורים בפיהם
ביום אבל למות או ביום הכתרה למלכם…
בלי זה ההוד, מה ביקום ערככם? -:
טלו צפון מן עולם והיה – משולש.
טלו מזרח מן עולם והיה – לא עולם.
ישראל בלי ההר הוא – לא ישראל. ■
