לבחור בטוב

יש לי חבר שהוא ממחנה ׳רק לא ביבי׳, הוא גם הפגין תקופה מסוימת בבלפור וכמעט כל יום במשך תקופה ארוכה מאוד הוא כתב בפייסבוק דברים נגד ביבי ומשפחתו. במקביל בתקופה הזאת הוא איבד את פרנסתו ובהמשך הוא גם איבד את הזוגיות שלו, ואפשר לומר שהוא הגיע למצב אישי ממש על הפנים.
אני לא יכולתי לראות אותו במצב הזה בלי לעשות כלום ולכן קבעתי איתו פגישה. בפגישה הוא קודם כול שפך את ליבו על מה שעובר עליו, כשהוא סיים לדבר אמרתי לו : "אני ראיתי שזה הולך לכיוון הזה, ראיתי כבר לפני כמה שנים שאתה תגיע למצב הזה". ״מה ראית איך ראית, מה אתה נביא?", ״לא, אני לא נביא, אבל מי שעוסק כל הזמן ברע ובשנאה ולא משנה אם הוא צודק או לא צודק הוא מכניס לחיים שלו אנרגיות שליליות שלאט לאט יסתמו את צינור השפע שלו, והרע בסוף ייכנס אליו ויפגע בו, אני רואה כבר מספר שנים במה אתה עוסק ומה אתה כותב אז ממש לא הופתעתי מהמצב שאליו הגעת". ״ואתה רוצה להגיד לי שאם לא אתעסק בזה אז המצב ישתנה?", ״כן, בוודאות המצב ישתפר דרמטית".
הבחור בניגוד ללא מעט אנשים שאני בקשר איתם הקשיב. לא רק שהוא הפסיק להתעסק ברע ולכתוב דברים של רוע ושנאה, אלא הוא עבר על העמוד האישי שלו בפייסבוק ומחק כמה שנים אחורה את כל הדברים שהוא כתב בנושאים האלו. וראה זה פלא – הוא התחיל לחייך הרבה יותר ולשמוח, חזרה לו הפרנסה וגם התחיל בזוגיות חדשה ומשמעותית.
אוסיף סיפור נוסף ומשמעותי בנושא זה, שלדעתי זה היה הסיפור הכי משמעותי שפגשתי בחיי: ישנו רב אחד שאני קשור אליו בנפשי מאוד, גם אם אני לא פוגש אותו ביום יום. קוראים לו הרב דניאל סטבסקי, אני קשור אליו גם בגלל שעיקר עיסוקו הוא בתורת הבעש״ט, ואני זכיתי להיות דור עשירי של הבעש״ט, וגם בגלל שהוא איש מדהים באמת.
במשך שנים רבות הרב העביר פעם בחודש שיעור אצלנו בבית שאליו היו מגיעים נשים וגברים. השיעור עסק בפנימיות התורה, בדגש על חגים שהיו סמוכים לשיעור או בחודש העברי שבו התקיים השיעור. אשתי ואני אהבנו מאוד את השיעור, אבל תמיד הפריע לנו משהו קטן – שמידי פעם הרב היה עוקץ בקטנה חלקים מעם ישראל. אבל חוץ מזה ב 98% הרב היה פשוט מדהים, הן בתוכן השיעור והן בחיבור שלו לאנשים.
בשלב מסוים השיעורים נפסקו ולאחר כמה שנים נודע לי שהרב חלה במחלת הסרטן. התקשרתי לבנו ושאלתי האם הרב ירצה שאעזור במשהו, והבן בדק עם הרב ואמר לי שהרב ישמח. מעבר להסעת הרב לבית החולים מידי פעם לטיפולים, החלטנו להקים צוות שיעשה קמפיין גיוס המונים לטובת הוצאת הספרים של הבעל שם טוב על ידי הרב, ובעיקר שהרב ירגיש שיש לו הרבה עבור מה לחיות.
בשלב מסוים הוחלט לטובת הקמפיין להוציא סרטון של הרב מדבר. באותו הבוקר שצילמו את הסרטון אני התפללתי שחרית במערת המכפלה, בדרך חזרה לירושלים התקשרתי לשאול מה המצב עם הצילומים, ובנו של הרב אמר לי שאם אפשר הרב ישמח שאני אגיע. כמובן שהגעתי, הסתכלתי על הסרטון שכבר צילמו ואמרתי שהצילום של הרב בסלון הוא לא אותנטי, ושאולי כדאי לצלם אותו בחדר הלימוד שלו. עלינו כולנו לחדר הלימוד ותוך כדי הצילום הצלם מסתכל עלי ואומר: ״אולי אתה תראיין את הרב?״, ואני עונה: ״מה פתאום שאני אראיין את הרב?״, והרב מסתכל עלינו בחיוכו הטוב ואומר: ״כן, זה רעיון טוב שאורי יראיין אותי״.
אני יושב מול הרב וחושב בליבי מה אני יכול לשאול אותו במצב הנוכחי, התפללתי לבורא עולם שייתן לי את המילים הנכונות. שאלתי את הרב: ״התלמידים רוצים לדעת איך הרב מרגיש מבחינה רפואית?״, והרב תיאר את ההרגשה הגופנית המורכבת שבה הוא נמצא מבחינה רפואית. ואז הוספתי ושאלתי: ״מה הרב מרגיש בפנים, בתוך הלב״, ואז הרב זרק פצצת אטום לאוויר: "חטאתי ואני עכשיו צריך לחזור בתשובה, הבעש"ט הקדוש אומר שכל דבר שקורה בגוף מלמד אותנו על התיקון שאנחנו צריכים לעשות, ׳מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱ־לוֹהַּ׳. אז אם זה הופיע בשפה העליונה, בפה ובסמוך למיתרי הקול – סימן שזה קשור לדיבור. כנראה שחטאתי בדיבורי. דיברתי לפעמים בצורה לא טובה על עם ישראל ועכשיו אני חוזר בתשובה".
הסתכלתי על הרב בעיניים דומעות וראיתי באמת צדיק אמיתי, צדיק שמחובר לבורא עולם בכל נימי נפשו ובוחר בטוב השלם והנקי.
אני זוכר שלמחרת אותו ריאיון הסעתי את הרב לטיפול בבית החולים הדסה עין כרם והתיישב לידו יהודי הפוך ממנו במראה ובדעות, פילוסוף חילוני משכונת רחביה, והם דיברו במשך שעות כמו שני אחים שנפגשו אחרי הרבה שנים, ואני לא הבנתי חלק גדול מדיבוריהם אבל יכולתי לראות ולהרגיש את האחווה הגדולה שהייתה שם.
הרב ברוך ה׳ הבריא ואני הקטן מאחל לו מכל הלב אריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים.