האופוזיציה היא הזדמנות נפלאה לבנות אלטרנטיבה. ככה נוהגים לומר אלה שלא שפר עליהם גורלם והמציאות זימנה אותם לספסלים האחוריים של בית הנבחרים. הנה חמישה אפיקים חשובים, שהימין האמוני, צריך להשקיע בהם את הקדנציה הקרובה שזימנה את הימין לאופוזיציה.

01
ישנן הרבה סיבות לעובדה שהימין איבד את השלטון. אבל בשורה התחתונה מה שהוביל לכך היה בגידתם של אנשי ימין, שערקו וחברו לשמאל הקיצוני ורע”מ. זה קרה בגלל שבמשך שנים אורות האזרה הבהבו והזהירו נגד הסתמכות על פוליטיקאים “ימניים”, שחסרים עמוד שדרה אמוני. אך הימין האידיאולוגי לא למד את הלקח מסיפור אריק שרון, ושוב המליך עליו פוליטיקאים אמביציונרים, שיודעים לנאום גבוהה על ערכי ימין, אבל היו מנותקים לגמרי מחיבור יסודי לשורשים.
נפתלי בנט ואיילת שקד היו תמיד אנשי הימין הרך, שמרגישים חיבור לערכי הימין, אבל חסרי עומק אידיאולוגי. הם הגיעו לציונות הדתית אחרי שדרכם בליכוד נחסמה, ובחסות סיסמאות גבוהות הפכו למנהיגים הפוליטיים של המפלגה הדתית לאומית. מי שהכיר את הצמד הזה מקרוב ידע תמיד כי החיבור בינו לבין הסיסמאות שדיקלם היה רחוק מאד – ובחודשים האחרונים כולנו מבינים עד כמה.
לכן האתגר הראשון בחשיבותו של תקופת האופוזיציה הנוכחית היא לבנות הנהגה אמונית צעירה, אלטנרטיבית, של אנשים שמצד אחד מבינים בפוליטיקה, יודעים להוביל מהלכים ולפעול בתוך הכלים הפרלמנרטיים, אך מהצד השני יודעים לפתוח ספר תורני, מכירים את כתבי הרב קוק זצ”ל ואת חזון המדינה היהודית – ומבינים כיצד לחבר בין שני התחומים.
עד היום היו לנו בפוליטיקה מעט מאד אנשים כאלה. בדרך כלל ראינו בפוליטיקה או רבנים שמבינים בכתבי הראי”ה, אך אינם מבינים בפוליטיקה, או כאלה שמבינים היטב בפוליטיקה – אבל בפוליטיקה בלבד. כדי לקדם את חזון המדינה היהודית אנחנו צריכים עוד סמוטריצ’ים בפוליטיקה. אנשי מעשה יראי שמיים, שמבינים את רזי הפוליטיקה, אבל לא פחות מכך מחוברים לשורשים האמוניים.

02
לבנות אלטרנטיבה זה לא רק לשלב את האנשים שלך במערכות השלטון, אלא להכין אותם לאתגרים שיתקלו בהם בחזית, אליה שלחת אותם. אורי אורבך ז”ל סלל את דרכם של צעירים רבים חובשי כיפות לתקשורת, כשיצר את הקריאה ההיסטורית “הטובים לתקשורת”. אבל רבים מאלה שהגיעו לשם פשוט נפלו שדודים בשדה המערכה, לאחר שהגיעו לחזית כשאינם חמושים.
מעטים הצליחו להתעלות על האווירה השמאלנית-רדיקלית, השולטת במסדרונות מערכות התקשורת הגדולות של מדינת ישראל. רבים מידי הגיעו לשם מלאי כוונות טובות, אבל ברגע האמת התחילו לדקלם את דף המסרים של הברנז’ה.
לאחרונה עלה שוב הדיון על היחס בין עיתונאים חובשי כיפות לערכי הימין. במאבקים הגדולים על עתידה של המדינה, כך הסתבר, רבים מהם לא הבינו מי הטובים ומי הרעים – ובעיקר לא הבינו על מה המאבק. הם הסתנוורו מסיסמאות ריקות מתוכן על אתיקה מקצועית וכך הפכו לשופרות של האליטה הישנה, שתמיד דורסת את הימין בשם ערכים נעלים כמו דמוקרטיה ומקצועיות.
האתגר הוא לא רק לשלוח את טובי בנינו לתקשורת, לאקדמיה, למערכות המשפטיות וכמובן להשתלבות בצה”ל ומנגנוני הביטחון, אלא לחמש אותם אידיאולוגית ולהכין אותם לקרב הרעיוני עמוס הערפל שיצפה להם, שעין לא מיומנת מספיק אולי לא תבחין בו מי הטוב ומי הרע.

03
או.קיי ונגיד שנחזור לשלטון. מה אז? אחת הבעיות המרכזיות של מחנה הימין היא שעד היום היינו עסוקים בעיקר בהתגוננות. ככה זה במלחמה, אתה עסוק בלהדוף את האויב ולא תמיד פנוי לשבת לכתוב חזון. זו אחת הבעיות המוכרות של מלחמה כוללת, בה עסוקים בכיבוי שריפות בכל המישורים ולא פנויים לבניית אסטרטגיה אמיתית.
הימין אולי למד לשלוט במהלך הכהונה הארוכה של נתניהו כראש ממשלה, אבל עדיין לא למד להנהיג. אין לו מספיק מכוני מחקר, אין תוכניות מסודרות ואין ניירות עמדה שמשרטטים כיצד ייראה עתידה של המדינה.
היום המאבק הוא לא רק על עוד דונם ועוד עז. גם ביו”ש, בגליל ובנגב, אבל גם במשרד החינוך, בחיל חינוך בצבא, ברבנות הראשית, בוועדות הכנסת שפעם לא הקדשנו להם חשיבות. בכל מקום משתלטים פיזית ורוחנית גורמים זרים, כשממשלות אירופה משקיעות הון עתק בקביעת עתידה של מדינת ישראל. קרנות זרות מממנות כאן תוכניות מנהיגות לשמאל הישראלי ומכוני מחקר עם אג’נדה ברורה, שמייצרים ניירות עבודה עבור רבים מגופי הממשלה.
המכונים האלה משרתים את שלטון הפקידים וכך הם רואים בחזון שלהם את מדינת ישראל של 2050 כמדינת כל אזרחיה, מערבית וחילונית, בלי אף זיקה ליהדות. כדי שהחזון המסוכן הזה לא יתממש אסור לנו להפקיר את החזית האקדמית והרעיונית, שחשובה לא פחות מזו המעשית.

04
יש במרחב האמוני כוחות רבים שפועלים כיום. הבעיה היא הטהרנות הידועה, שמאפיינת תנועות אידיאולגיות, שחוסמת אפשרות לשיתוף פעולה. במקום לחפש את החיבור הרחב ככל האפשר ולפעול מתוכו, כל קבוצה מסתגרת בדקדקנות המאד יחודית שלה – וכל מי שלא מסכים איתה 100% אינו כשר לבוא בקהל.
בצד אחד יש את הכוחות האמוניים שפועלים לזהותה היהודית של המדינה, אך מתנגדים לעליה להר הבית; בצד השני ישנם לא מעט כוחות שפועלים בדיוק לאותה מטרה, ורואים בעליה להר הבית ערך עליון. בהיבט אחר ישנם כוחות הרואים את המאבק החשוב ביותר כעת בקביעת ההתיישבות ביהודה ושומרון, שאינם מסכימים עם אלה שרואים בנעשה במשרד החינוך ובאקדמיה את החזית החשובה ביותר – וכן להפך.
כל אלה יכולים לשתף פעולה ולהבין כי כל אותם מאבקים הם חזית אחת, אבל סייגים טהרניים מרחיקים את האחד מהשני. ככה לא מנצחים מלחמה.
דווקא האופוזיציה יכולה להיות הזדמנות מצוינת לחבר בין כל הכוחות האלה, שמיוצגים כעת באופן מרשים במפלגת הציונות הדתית, יחד עם חברי כנסת אמוניים לא מעטים שנמצאים בליכוד, בש”ס וביהדות התורה.

05
ואם כבר דיברנו על חיבור פוליטי בין מפלגות שונות, האופוזיציה הנוכחית היא זמן מצוין לטפח את החיבור עם הציבור החרדי. מפלגת ש”ס למשל הייתה עד לא מזמן מפלגה עממית, שעסקה בעיקר בפן החברתי, אך המציאות הזו השתנתה מאד בשנים האחרונות. המאבקים על אופיה היהודי של מדינת ישראל, חיברו באופן דרמטי את המפלגות החרדיות – ש”ס ויהדות התורה, והפכו אותן לכוח פעולה משמעותי מאד בזירה הפוליטית הישראלית.
בזמנו כשד”ר מיכאל בן ארי כיהן בכנסת קראו לו הח”כים החרדים “האצבע השישית של יהדות התורה”, שמנתה אז חמישה מנדטים בלבד. בן ארי ידע לשתף פעולה עם החרדים, בנושאים הקשורים לאופיה היהודי של המדינה וכך יצר איתם ברית חשובה, שגם הועילה בהמשך למאבק על ארץ ישראל. גם ח”כ יעקב כץ (כצל’ה) יצר בזמנו בריתות דומות, למשל עם חבר הכנסת ישראל אייכלר מיהדות התורה.
החיבור הזה הוא צו השעה במישור הפוליטי, הרבני והארגוני והוא בהחלט אפשרי.
ﭏ ﭏ ﭏ
כולנו תקווה שהממשלה הרעה הזו תחלוף מהעולם והקדנציה הקרובה תהיה קצרה ככל הניתן. על כולנו מוטלת החובה לעשות הכל כדי שהממשלה הרעה הזו תחלוף ויפה שעה אחת קודם. אך יחד עם זאת התגלגלה לדרכנו הזמנות – ואם ננצל אותה כמו שצריך יהיה זה המתוק שיצמח מכל המר הזה.■