כבר בהיותו ילד קטן ידע האדמו"ר בעל ה'דברי חיים' מצאנז בעל פה את כל סדר תרי"ג המצוות על פי הרמב"ם. "מה ראית ללמוד בעל פה את כל תרי"ג המצוות?" שאלו אותו החסידים. "הינה חיילים העומדים לצאת למשימה חשובה במצוות מפקדם" – התחיל הילד חיים בהסברו – "נדרשים לדעת את כל פקודות המפקד בעל פה. גם אנו חיילים, בצבאו של הקב"ה, ועל כן עלינו לדעת בעל פה את כל פקודותיו".
חג השבועות חל השנה בערב שבת פרשת נשא. על מנת שנהיה בקיאים בפקודות ה' הקשורות למצוות עירוב תבשילין במציאות זו של יום טוב שחל בערב שבת נלמד כמה מההלכות הנוגעות לכך.
המושג עירוב תבשילין פירושו להניח לשבת תבשיל שמכינים מערב יום טוב, ונקרא עירוב מפני שעל ידו נעשו תבשילי יום טוב ושבת מעורבים, וכשם שמותר לבשל ולאפות ביום טוב עבור יום טוב, כך מותר לבשל ולאפות בו עבור שבת.
מדין תורה מותר לבשל מיום טוב לשבת, אך חכמים אסרו זאת, והתירו רק על ידי עשיית עירוב תבשילין (עיינו ביצה טו ע"ב במשנה).
בגמרא (שם) מובאים שני טעמים לכך. לדעת רבא: "כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב", דהיינו משום כבוד השבת, כדי ששבת לא תישכח ויגמור את כל מנות המזון המשובחות ביום טוב תיקנו חכמים להניח תבשיל לשבת; על ידי התבשיל שהניחו לשבת מערב יום טוב יזכרו במהלך יום טוב שצריך להשאיר מנות יפות לשבת.
לדעת רב אשי: "כדי שיאמרו: אין אופין מיום טוב לשבת, קל וחומר מיום טוב לחול", דהיינו משום כבוד יום טוב. שחששו חכמים שאם יהיה מותר לבשל מיום טוב לשבת בלא הגבלה, יקלו ויבשלו גם מיום טוב ליום חול ויעברו על איסור תורה. לפיכך התירו לבשל מיום טוב לשבת רק כאשר מתחילים במלאכת ההכנה לשבת כבר בערב יום טוב על ידי עירוב התבשילין. כשיראו שאפילו לשבת אסור לבשל בלא עירוב תבשילין יאמרו קל וחומר הוא שאסור לבשל מיום טוב לחול.
לעירוב יש לקחת מאכל שראוי לאוכלו עם פת, כגון בשר, דגים, ביצים וכדומה (שו"ע תקכז, ד), ועליו להיות מבושל או צלוי וכדומה ולא חי (שו"ע תקכז, ה ושעה"צ כה(. לכתחילה מניחים נוסף על התבשיל גם פת בשיעור נפח כביצה, מפני שיש מי שסובר שהתבשיל מתיר בישול והפת מתירה אפייה (עיינו שו"ע ורמ"א תקכז, ב–ג).
מעיקר הדין די בפת בשיעור כביצה ובתבשיל כלשהו בשיעור כזית, אך לכתחילה "משום הידור מצווה ייקח לחם שלם וחתיכת בשר או דגים חשובה" (משנ"ב תקכז, ס"ק ח). רבים נוהגים לקחת ביצה מבושלת לתבשיל של העירוב.
ייטול התבשיל והפת ויברך: "ברוך… אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב". ויאמר: "בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת". אפשר לומר גם בעברית: "בזה העירוב יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק נר ולעשות כל צורכנו מיום טוב לשבת".
כל זמן שהעירוב קיים מותר לעשות ביום טוב עבור שבת את כל מה שמותר לעשות עבור יום טוב. רבים נוהגים לאכול את תבשיל העירוב באחת מסעודות השבת כדי לקיים בו נוסף על מצוות העירוב גם מצוות עונג שבת, וכן נוהגים לקחת את לחם העירוב ללחם משנה בסעודת הערב והבוקר ולבצוע עליו בסעודה שלישית (משנ"ב תקכז, יא, מח).
צריך להקפיד לסיים את מלאכת בישול המאכלים לשבת זמן ניכר לפני שקיעת החמה, כדי שבאופן עקרוני מה שמכינים ביום טוב יוכל להיאכל כבר ביום טוב אם יגיעו פתאום הרבה אורחים, שכן זהו חלק מיסוד ההיתר לבשל. יש שכתבו שבשעת הדחק אם לא הספיקו, יכולים לבשל עד סמוך לשקיעה (עיינו באו"ה תקכז, א', ושש"כ ב, יד).
