אלו שמכירים אותי יודעים שאני לא מאלו שאם יש משהו לעשות היום, הם דוחים אותו למחרתיים. הם גם יודעים שאני לא מאלו שאם יש משהו לעשות היום, אני עושה אותו באותו היום.
אני מאלו שאם יש משהו לעשות היום – הוא נעשה כבר אתמול.
״תקתקנית״, אולי קוראים לתופעה. אולי לא. אני לא באמת יודעת. אבל מה שכן אני יודעת זה שתמיד הייתי כזו. תמיד שמחה לדעת שעוד משימה מאחוריי ושיש לי מספיק מרווח זמן בינה לבין המועד בה היתה צריכה להיות מוכנה.
אני אפילו זוכרת שפעם חשבתי לעצמי בשבת בערב שחבל שאני לא יכולה להתחיל להתפלל עכשיו את תפילת שחרית כי יש לי כרגע זמן פנוי לכך…
אבל מאז אותה מחשבה קצת גדלתי ונראה היה שהקב״ה דואג להפגיש אותי עם אנשים שהם לא תקתקנים כמוני, שלא לומר – ההיפך ממני. אה כן, והוא דאג להכניס אותי ואת אותם אנשים לסיטואציות בהן אנו צריכים לעבוד יחד ולהגיע יחד לתוצאה סופית (יחד).
אז כאמור, היה מוזר לי מאד לפגוש באנשים שאוהבים לדחות דברים, שמחכים לשעת השין ושלא מבינים מה הלחץ עכשיו לסיים עבודה שההגשה שלה היא רק בעוד שבוע.
אבל אני לא מבינה מה ההתעקשות לחכות לרגע האחרון, להמתין ולהיכנס במודע ללחץ בעוד שבוע, בעת הדד ליין להגשת העבודה כשיש עכשיו זמן פשוט לעשות אותה ואז לשכוח ממנה.
עם הזמן התאזנתי. תמיד ידעתי, כמובן, שיש מי ששונה בדרך ההתנהלות שלו ממני, גם אם אני לא מבינה איך זה תורם לו. אך יותר מכך, הבנתי משהו חשוב.
זוכרים את התפילה של שבת בבוקר? אי אפשר להתפלל אותה בערב. פשוט אי אפשר. זה לא הזמן שלה. המהות של המילים, של האנרגיה, לא שייכות ללילה. אז גם אם יש זמן ונחת וריכוז כרגע, זה לא יהיה נכון להתפלל שחרית בערב.
–

וכמו שלא נכון להתפלל שחרית בערב, יש דברים שצריכים את הזמן הראוי להם, המיוחד להם, ואין להקדים אותם ולא להאיץ בהם. זה כמו שהרבה פעמים אנו חוששים מדבר מה בעתיד, שאנו חשים אותו במוחש בדמיון שלנו, ואנו לא יודעים איך נתמודד איתו.
אבל זה בדיוק הקטע: קודם כל – מי אמר שבסופו של יום, כשהעתיד יגיע, נצטרך להתמודד איתו? יש כל כך הרבה תרחישים שאנו לא מעלים בדעתנו שיכולים לקרות!
ודבר שני – גם אם כן ניתקל באותו החשש במציאות, אנחנו כבר נהיה שונים. אנחנו הרי מתפתחים כל הזמן, ללא הפסק, גם אם אנו לא חשים בכך. ואותה המציאות שהפחידה אותנו בעבר לא בהכרח תפחיד אותנו גם בגירסה העתידית שלנו. ואם היא כן תפחיד – אז צריך לזכור שכנראה יש לנו הכוח והיכולות להתמודד איתה, אם היא הגיעה עבורנו כעת, בדיוק בזמן הזה.
–

ומה אני רוצה להגיד?
אני רוצה להגיד שהדברים מגיעים בזמן מאד מדויק וצריך להקשיב להם. כן, צריך להקשיב.
זה אחלה לתקתק ולהגיש עבודה שבועיים לפני המועד שלה, וזה נהדר להמתין ולהגיש אותה דקה לפני שהמערכת נסגרת. שני התרחישים האלו הם באמת סבבה לגמרי.
אבל כל אחד מכיר את התחושה ויודע מתי הוא פשוט היה מדויק. עשה את הדברים בדיוק ברגע הנכון – לא יותר מדי ולא פחות, לא לוחץ ולא נלחץ.
וזה נתן לו תחושה טובה מאד. כי זה היה מדויק.
תאמינו ב׳אני׳ של ההווה שלכם. אנו גדלים ונהיים מדויקים מרגע לרגע לעבר העתיד. וגם פעם – היינו מדויקים בדיוק לאותו עבר. וכרגע? כרגע פשוט תהיו אתם. תתמקדו טוב שבכם כרגע. הוא הכי מדויק שיש.