בימים אלו מתחילים ילדינו את החופש הגדול. צריך לראות את ההתחלה הזאת כנקודת ציון משמעותית בחופש הגדול – ההתחלה היא כוח גנוז עצום של רצון ושל שאיפה והיא בעלת פן חגיגי שאין דומה לו בהמשך. ביהדות אנחנו מקדשים התחלות: ראש חודש, ראש השנה, בכורות במשפחה, פטר רחם, ביכורים ועוד.
למדתי פעם ממישהו שכדאי להתחיל כל דבר בחיים ובעיקר בחינוך ילדים – בנתינה. זו ההתחלה הכי משמעותית שבה כדאי להתחיל כל דבר. כשהשתחררתי מהצבא הדרכתי תקופה מסוימת במקביל ללימודים בראש צורים, והייתי נוהג להתחיל כל חופשה עם הנוער במעשה נתינה אחר. את החופש הגדול היינו מתחילים בדרך כלל במבצע גדול כלשהו של נתינה, ובהמשך החופש היינו עושים קייטנה לילדי איל"ן. גם בתחילת חופשת הפסח היינו מנקים ומשפצים בתים של זקנים עריריים, בחנוכה היינו עושים לאדם נזקק אחד 'נס חנוכה' בתרומה גדולה של מוצרי חשמל החסרים בביתו ובניקוי הבית וצביעתו. וכך הלאה לאורך כל השנה.
גם בביתנו הפרטי השתדלנו לפני כל אירוע משמעותי, להתחיל בנתינה. כשהתקרב תאריך בת המצווה של בתנו הבכורה שחר, חשבנו על רעיון שיוסיף משמעות וערכיות לחגיגה: יצרנו קשר עם יחידה צבאית מסוימת והחלטנו להכין חבילות מזון מכובדות לחיילים מהיחידה שמשפחתם זקוקה לסיוע. וכך בתחילת בת המצווה היו פזורים משטחים של מוצרי מזון שונים, וכל באי בת המצווה היו חלק מאריזת החבילות, בעוד שחר, כלת בת המצווה, ניהלה את כל האופרציה של העשייה הנפלאה הזאת. בסיום החגיגה הגענו ל- 50 חבילות גדולות, ואז הגיעה משאית צבאית לאסוף אותן וליד הנהג ישב אחד מקציני היחידה. הוא הסתכל על החבילות, תוך כדי כך שהמבוגרים שבחבורה מעמיסים את החבילות על המשאית, וכשדמעות ממלאות את עיניו אמר: "לא ראיתי כזה דבר נפלא מעולם".
אוסיף סיפור נפלא ומרגש אשר התחיל בהודעת וואצפ שקיבלתי לפני כשבועיים: "שלום אורי, אנחנו לא מכירים. אני.. ואת מספר הטלפון שלך נתן לי היום מ' לאחר שנסעתי איתו בטרמפ. בשעה טובה אני מתחתנת בעוד חודש וקצת 🙂 אני וחתני גרים, הגענו מ…. מ' אמר לי שכדאי לפנות אליך לעזרה. אנחנו עדיין מחפשים מקום לחתונה במחיר צנוע. אין לנו קייטרינג ואין מי שיקשט את המקום לחתונה. חשבנו על סביבות 60-70 אורחים. אם יש לך כיוונים או רעיונות בשבילנו אנחנו יותר מנשמח".
התקשרתי אליה וכבר באותו הערב אשתי ואני קבענו איתה פגישה ופגשנו בחורה מדהימה. וכבר אז התחלנו לסגור את פרטי החתונה, בעוד האולם נסגר במהירות כשבעלת האולם אמרה מייד בשמחה שהחתונה תיערך אצלה. ואז כרגיל עם ישראל המתוק התחיל להתגייס בהתנדבות לחתונה הצנועה של הזוג ותוך פחות מחצי שעה הכול נסגר: אולם יש. שמלת כלה יש. דיג'יי יש. צלם סטיילס ווידאו יש. ארבעה נגנים שילוו את הזוג לחופה יש. קייטרינג נסגר. מלצרים מתנדבים יש. חופה מעוצבת נתרמה. פרחים ותבלינים לקישוט השולחנות יש. ניגשתי לקנות גם 2 ארגזי דובדבנים, ואז הבחור שבאתי לקנות ממני שאל: "למה אתה צריך כל כך הרבה דובדבנים?", סיפרתי לו את סיפור החתונה והוא אמר: "קח את 2 הארגזים בחינם, אתה לא צריך לשלם לי כלום". אפילו הבעלים של יקב גוש עציון ששמע על החתונה מייד אמר: "בואו לקחת בחינם ארגז יין אדום וארגז יין לבן לכבוד החתונה".
ביום שישי שלאחר מכן הזוג הגיע יחד לראות את האולם. בשלב מסוים החתן שאל: "אני לא מבין, למה אתם עושים את כל זה בשבילנו?", עניתי לו ששבועיים לאחר חתונתם אנחנו מחתנים את הבת שלנו, ושבועיים לפני בורא עולם זיכה אותנו לחתן את האחים שלנו. הוא פרץ בבכי, והאמת שלכולנו הדמעות נצנצו בעיניים מהתרגשות.
ולמה אני מספר את כל הסיפור הארוך הזה? כי האירוע נגע בשלוש התחלות: התחלת החופש הגדול של בוגרי ובוגרות כיתות י' בראש צורים שהתנדבו לאירוע במסירות אין קץ עד השעות הקטנות של הלילה, התחלה של הפקת החתונה על ידי בתי ניצן שמתחתנת שבועיים לאחר החתונה הזאת, כי אין כמו להתחיל את החיים בעשייה של חתונה למישהו שצריך לפני החתונה שלך, וגם התחלה לענבר, חברתה של ניצן ושכנתנו, שבאה לעזור בחתונה והתחתנה שלושה ימים לאחר החתונה.
כל כך מרגש לראות היה לראות את הקשר היום יומי של ניצן עם הכלה, כמה היא עסוקה בעבודה יום יומית כדי שהחתונה הזאת תצא יפה ומושקעת, וגם בחתונה עצמה היא ליוותה אותה במסירות ובאהבה גדולה.
ממש לפני החתונה ניצן גילתה שהכלה לא כל כך מכירה שירי חתונה והיא שאלה אותה: "עם איזה שיר את מתכוונת להגיע לחופה?" והכלה ענתה שהיא לא כל כך יודעת. ניצן אמרה לה: "אני נכנסת עם השיר 'אהבת עולם תביא להם' זה שיר נפלא" והסבירה לה את משמעות השיר. הכלה המיועדת אמרה: "אם לא אכפת לך אני אשמח גם להיכנס עם השיר הזה לחופה". נשאר רק לאחל לשתי הכלות המדהימות ולבני זוגם: "אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור".
"כי התחלת הדבר יש לו צד בחינה שהוא עיקר הדבר, במה שהוא התחלה, ואחר התחלה נמשך הכל" (המהר"ל נצח ישראל).
תפריט
