לחיות, פשוט לחיות

01
שבוע לפני ראש השנה נסעתי יחד עם 13 חברים טובים להרי האלפים שבאיטליה לשבוע של טרק שהתחיל באזור חוף הים, ולאחר מנוחה בשבת עלינו להרים לחוויה מדהימה ומשמעותית. מדובר בחבורה מופלאה של חילונים ודתיים שמאלנים וימניים, בדרך כלל עושים יחד קטעים משביל ישראל ופעם בשנה נוסעים לטייל יחד גם בחו״ל.
הרבה אנשים שאלו אותי מאיפה יש לי זמן לדברים האלו, ואני עונה להם שאנחנו חייבים לייצר לעצמנו זמן בחיים. מעבר לעשיה ונתינה גם לחזק את עצמנו ואת נפשנו בדברים שעושים לנו טוב, דברים שמחזקים אותנו – לעשות אותם עכשיו ולא לחכות, כי אולי נפספס את הרכבת.
אני זוכר שפעם הגעתי לניחום אבלים באחד המושבים בארץ ומחוץ לביתו של הנפטר עמד ג׳יפ לנד-קרוזר כסוף ונוצץ. כשהתיישבתי לנחם את ילדיו בשלב מסוים שאלתי את אחד הילדים של מי הג׳יפ הזה שם בחוץ והוא ענה לי: ׳הג׳יפ של אבא ז״ל, אבא חלם כל חייו לנסוע בג׳יפ ולטייל ברחבי הארץ. הוא אמר לעצמו שכאשר יצא לפנסיה הוא מתכוון להגשים את החלום והוא אכן יצא לפנסיה וקנה את הג׳יפ. שבוע לאחר הקניה הוא נפטר מדום לב׳.
02
אמשיך עם דברים שכתב פעם בפוסט יואל שפיץ (שהוציא גם ספר מקסים בעקבות הפוסטים שהוא כתב שנקרא ׳סיפור טוב מתחיל מהאמצע׳) בשם הרב עדין שטיינזלץ. ״פעם אחת שאל אחד התלמידים את הרב עדין איך הרב תופס את תפקיד הישיבה וכיצד הלימודים בה אמורים להכין אותנו לחיים״, כתב בפוסט.
כשהחבר סיים, הרב עדין פתח:
״תראה, השאלה שלך בנויה על ההנחה שבית הספר צריך להכין אתכם לחיים. וזו הנחה… שהיא באמת רווחת בחברה שאנחנו חיים בה. עכשיו, אני רוצה לשאול אתכם – מתי בדיוק יחלו אותם ׳חיים׳ שאתם צריכים להתכונן אליהם?
הכיתה דממה, אף אחד לא העז לענות. אבל הרב עדין לא ויתר, ׳נו…׳ הוא אמר, ׳מה אתם חושבים?׳. אחד החברים העז ואמר שאולי החיים מתחילים כאשר נצא אחרי ישיבת ההסדר לשירות הצבאי. חבר שני הציע שאולי כאשר נתחתן, ושלישי דיבר על הלימודים באוניברסיטה.
הרב עדין הקשיב קשב רב, ואז ננער ואמר: ׳אני רוצה לומר לכם משהו לגבי ׳החיים׳. אני רוצה לומר לכם שאם אתם תשבו ותחכו שהחיים יחלו, אז לא תגיעו אליהם אף פעם. הרי… לימודים בתיכון הם לא חיים, וישיבת הסדר בטח לא. הצבא הוא מסגרת שרק תרצו לסיים אותה, ובטח תחשבו שגם שם זה לא ה׳חיים׳, ואז, בחורים טובים כמוכם יגיעו ללימודים האקדמיים שגם הם רק הכנה ל׳חיים המקצועיים׳. לאחר מכן, בטח תצאו לכמה דייטים ותרצו אולי להתחתן, ׳נו טוב׳ תגידו לעצמכם, ׳גם אלו לא בדיוק חיים׳, הרי השלב הזה הוא רק הכנה ל׳חיי משפחה׳. אם יתמזל מזלכם ותתחתנו, תגלו שמהר מאוד באים ילדים, ואז, אתם תחלו להכין אותם לחיים הבוגרים שלהם. תעבדו קשה כדי לגדל ולפרנס – ותחשבו, נו טוב, גם עכשיו זה ׳לא חיים׳. יכול להיות, שבין לבין, איפשהוא בתוך כל האירועים האלה אמנם תרגישו ׳קצת חיים׳, אבל אז יגיע גיל 40 – ובחברה שלנו אמור להתרחש אז ׳משבר גיל ה-40׳.
איפה החיים שלי? תשאלו את עצמכם בשלב הזה. אז אולי תעשו איזו הסבת מקצוע, אולי תלכו לפסיכולוג, ויש סיכוי שלאחר מכן תשכנעו את עצמכם שיש לכם מעט חיים. אלא שהשלב הזה, אני כבר יכול לומר לכם – עובר די מהר – אתם תגיעו לגיל 60, שוב תחשבו שאלו לא חיים, ותתגעגעו לגיל 30, או אולי לגיל 20 ותתרפקו על ׳החיים׳ שהיו לכם אז׳.
כאן הרב עדין עצר, גיחך לעצמו והוסיף: ׳ואם הכל יהיה בסדר, בעז״ה, אתם תצאו לפנסיה בבריאות טובה, תגידו לעצמכם שעכשיו אתם חייבים ׳לחיות את החיים׳. אלא שבגיל הזה, אני מוכרח לומר לכם מניסיון – זה לא אותו דבר.
הר עדין חייך חיוך מריר והמשיך: ׳נו… אז אחרי כל התיאור המייגע הזה, שהוא באמת מסע תלאות – אולי כדאי שתפנימו, שתבינו, שלא כדאי לחכות לחיים שיגיעו! במקום זאת עליכם להבין – עכשיו זה החיים, כל מה שקורה איתכם – זה החיים.
אדם צריך לחיות בכל רגע כאילו הרגע הזה בין אם הוא קשה, בין אם הוא יפה ובין אם הוא קצת סתמי – הוא הוא החיים!״.
03
לא סתם בימים האלו של תחילת השנה אנחנו מבקשים מבורא עולם כל כך הרבה ברכות של חיים. ״זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים, וכתבנו בספר החיים, למענך אלוקים חיים״, ״מי כמוך אב הרחמן, זוכר יצוריו לחיים ברחמים״, ״וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך״, ׳בספר חיים… נזכר ונכתב לפניך, אנחנו וכל עמך בית ישראל, לחיים טובים ולשלום״.
גם ביום-יום כשאני מתפלל ואומר את ברכת מחיה המתים קשה לי קצת לראות את האנשים קמים מקבריהם (מאמין בזה בלב שלם), אבל יותר פשוט לי לראות את עצמי ולעיתים אנשים מסביבי לא באמת חיים אלא רק עוברים פה בעולם.
מאחל לכולנו שנזכה לחיות באמת את החיים עצמם ולא לחכות לחיים שיופיעו בעתיד או להתרפק על העבר.
לחיים.