גל עכור מנוסס שלטי חוצות ושלטי הפגנות אשר כתובה בהם המילה: לֵך!
בפרשת השבוע אברהם מצטווה לעזוב את כל עברו מאחור ולהתחיל מחדש: “לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך”. (בראשית יב’, א’) ואברהם מקיים.
אברהם הוא העולה הראשון לארץ ישראל.
מימי אברהם אבינו, עשרות מיליוני יהודים במשך כל הדורות כמוהו, התפללו, חלמו ואף זכו לעלות לארץ ישראל. השבוע צוין “שבוע העלייה” בישראל, אשר בין השאר, מציין יותר מ-3 מיליון עולים יהודים מאז קום המדינה. 72 שנה זכתה ישראל לגלי עלייה מרובים. אישית, רק לאחר ששהיתי עם משפחתי בשליחות בארה”ב, הבנתי עד כמה קשה היא העלייה לארץ, וכמה צריך להעריך ולהעריץ את אותם יהודים העושים עלייה (מרצון).
אבי נפטר לפני כחודש וחצי בא’ ראש השנה התשפ”א. אבא, כשהיה בחור צעיר בגיל 18, זכה ועלה לארץ לבד מדרום אפריקה והתמקם בישיבת “כרם ביבנה”. אבי גדל אמנם, במשפחה דתית ציונית אך חינוכו בבית היה רחוק מלימוד תורה אינטנסיבי עמוק ותובעני כפי שדורשת ישיבת הסדר בארץ. אבי החליט שמקומו של כל יהודי בארץ ישראל. החלטתו האישית הייתה קשה ונחרצת ובאמצעותה קבע לא רק את גורל משפחתנו הגרעינית (העתידית) לתמיד, אלא גם הצליח במשך השנים להעלות את הוריו ואת רוב אחיו ואחיותיו ומשפחותיהם.
הקב”ה מצווה את אברהם בביטוי קשה “לך לך!”. האם לא היה ניתן להשתמש בביטוי “רך” יותר? בוא אל הארץ או קום והתקדם לארץ או שוב אל הארץ וכדומה. משמעו הפשטני של הציווי “לך לך”: נתק את העבר ממך והשאר רק את ההווה והעתיד. אצל אברהם אבינו וכך כנראה גם אצל כל עולה, לעזוב את החיים בגלות זה מעשה אמיץ, קשה ביותר ועל כן הוא כנראה חייב להיות החלטי וחותך.
גם בזוגיות יש צורך ב”עזיבת” הבית שבו גדלת.
לא סתם כותבת התורה את הפסוק “על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד” (בראשית ב’, כ”ד). החיים הזוגיים מחייבים לעזוב בית ההורים. הזוגיות מחייבת בניית תא משפחתי חדש, אחר, שונה המיוסד על כל מה שקיבלת בבית ההורים, אך נבנה עתה על בסיס הערכים, המחשבות והאמונות של שני בני הזוג. חשוב מאוד שההורים יידעו לשחרר ולתת דרור וחופש לזוג הצעיר ובכך לאפשר לזוג לקבל החלטות לפי החלומות שלו ולא של ההורים. כעת, הביטוי “לך לך” מקבל מובן רך יותר “לך לך “במובן של לך בדרך שלך כפי שאתה רוצה, בהסתמך על כל מה שקיבלת וינקת בבית ההורים.