כלל ופרט
במהלך מלחמת העולם השנייה נשבה בידי הגרמנים קצין סובייטי בדרגת סגן ששמו יאקוב דשוגשווילי. מהר מאוד התברר לגרמנים שמדובר בבנו בכורו של שליט ברית המועצות סטלין. הגרמנים הציעו לסטלין להחליף את בנו השבוי בתמורה לגנרל גרמני, אך תשובתו של סטלין הייתה נחרצת: "לא יעלה על הדעת להחליף סגן תמורת גנרל". יאקוב דשוגשווילי מת במחנה ריכוז בגרמניה.
שבעים שנה לאחר מכן, בשנת 2011, בוצעה עסקת שליט בעקבות לחץ ציבורי כבד. בעסקה שוחררו 1,027 אסירים ביטחוניים, ובהם מאות רוצחים, בתמורה לחייל ישראלי אחד. מאז, לפי תחקירי הצבא, נהרגו לפחות 13 ישראלים בפיגועים שביצעו משוחררי העסקה. סביר להניח שהמספר האמיתי גבוה יותר. לפי תקדימים מן העבר תסריט זה היה צפוי לחלוטין בעת קבלת ההחלטה על ביצוע העסקה.
על התפר בין ספר בראשית, שאנחנו מסיימים השבת, לבין ספר שמות, שאנו מתחילים לקרוא בשבת הבאה, בני יעקב שירדו למצרים "בשבעים נפש" הופכים ל"עם […] רב ועצום", כדברי פרעה בפרשת שמות. הם הופכים מאוסף של פרטים לכלל.
בכל חברה ומדינה יש מנגנון של איזונים בין הכלל לבין הפרטים המרכיבים אותו. על פי דגם 'האמנה החברתית' מבית מדרשו של ההוגה הצרפתי ז'אן ז'אק רוסו (1712–1778), שהשפיע רבות על מדעי החברה, המדינה נועדה לספק לפרט הגנה ותנאים נאותים להתפתחותו. ואולם כאשר יש התנגשות בין טובת הכלל לטובת הפרט, טובת הכלל קודמת לטובת הפרט. הדברים נכונים באשר לסלילת כביש שמצריכה הריסת בתים פרטיים (אף על פי שמכריחים דיירים לעזוב את בתיהם), באשר לתהליכי ייעול כאלה ואחרים המאפשרים למפעל להמשיך להיות תחרותי (אף על פי שמפטרים עובדים) וכן הלאה.
כך ניסח זאת כבר הרמב"ם במורה נבוכים: "בכל […] מעשׂה מועיל שרוצים להשׂיג, מתכוונים לדברים שעל-פי-רוב, ואין שועים […] לנזק הפוגע באדם אחד […] כי לוּ היה זה בהתאם לפרטים, היה נגרם קלקול לכול […] אבל יובאו בחשבון התועלות הכלליות המועילות לרוב הציבור" (מורה נבוכים ג, לד).
ברית המועצות בכלל וסטלין בפרט, שבהם פתחתי, אינם דגם לחיקוי בעבורנו, אולם אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את השתלטות התרבות האינדיבידואליסטית הקיצונית המעדיפה את טובת הפרט על פני טובת הכלל, על מערכות החיים של הציבוריות הישראלית. בקשת טובת הפרט על חשבון טובת הכלל הגיעה אצלנו לממדים מסוכנים לכלל ולפרט גם יחד, כי באובדן הכלל יאבד גם הפרט.
אחת הדוגמאות הבולטות ביותר של ניסיון השתלטות האינדיבידואליזם הקיצוני על המערכות הציבוריות היא דרישת השוויון בין גברים ונשים בצה"ל. לנשים יש 30% פחות מסת שריר מלגברים. זו הסיבה שבאולימפיאדה נשים וגברים מתחרים בנפרד. שלא נתבלבל: מטרת המשקיעים להרוויח, מטרת הביטוחים לבטח ומטרת הצבא לנצח. ברגע שיכפו למשל על חברות הביטוח לבטח בני 80 באותו מחיר כמו בני 18 בשם המלחמה ב'גילנות' והדרישה לשוויון, יקרסו חברות הביטוח. הפיכת צה"ל לצבא שוויוני שמטרתו העליונה היא שכל אחד יוכל להגשים בו את יכולותיו היא פגיעה חמורה בכושרו הצבאי, ומדינת ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה פגיעה כזו. במלחמה הבאה לא נוכל לדרוש מצבא האויב שיואיל בטובו להעמיד מול החיילות האמיצות שלנו רק חיילות משלו כדי להבטיח משחק הוגן, וזה עוד לפני שדיברנו על ערכי הצניעות שנפגעים מהשתלבותן המלאה של נשים בצבא.
