אורתודוקסיה
למונח 'אורתודוקסייה', שפירושו ביוונית דבקות בתורה (Doxa) ה'ישרה' (Orthos), אין אחיזה במסורת היהודית, ועל כן הוא לא השתרש בשפה העברית. כינוי זה לקוח מהעולם הנוצרי, שבו הוא ציין החל מהמאה ה-4 למניינם את הכנסייה הנוצרית ה'אמיתית', הדבקה ב'אמונה הנכונה', בניגוד לכיתות הנוצריות השונות שאיימו על אחדות הכנסייה. על מונח זה התחרו והשתמשו בו בשווה הכנסייה הקתולית והביזנטינית, ואחר כך גם הכנסייה הפרוטסטנטית, כדי להבליט את צדקת דרכן. החל מהמאה ה-17 נמצא המונח אורתודוקסייה בשימוש בלעדי של הכנסיות המזרחיות (ובראשם זו היוונית).
תנועת ההשכלה החלה להשתמש במונח אורתודוקסי כלפי הדת היהודית כביטוי לחוסר גמישות, למאובנות, לדבקות בכל מחיר באידאולוגיה מיושנת ולסירוב להסתגל למציאות משתנה. היהודי הראשון שהשתמש בתואר זה כלפי מה שנתפס בעיניו מגמות שמרניות מדי בדת היהודית היה ככל הנראה משה מנדלסון (1729–1786), ובעקבותיו הלכו המשכילים היהודים הראשונים שהתרחקו מהדת היהודית וביקשו לתייג אותה בכינוי גנאי.
באמצע המאה ה-19 בגרמניה, לאחר עליית התנועה הרפורמית, שביטלה את ההלכה, כפו הרפורמים את המונח אורתודוקסי על אותו פלג ביהדות שלא חפץ בדרכי הרפורמה, ועם זאת המונח אומץ בהמשך גם על ידי היהדות ההלכתית עצמה. הסיבה לכך הייתה פוליטית: המאבק נגד הרפורמה, שהתנהל במישורים שונים, כלל גם פניות לשלטונות המדינה. היהודים שהמשיכו לדבוק בהלכה נהיו למיעוט בקרב הקהילות היהודיות בגרמניה, והיו חייבים להופיע בזירה הציבורית והפוליטית בשם כלשהו המבדיל אותם מהיהודים הרפורמים, שנהיו לרוב. על כן הם אימצו את הכינוי אורתודוקסי, תחילה מסיבות טקטיות, ולבסוף נשארו עימו.
כיום נקראות קהילות אורתודוקסיות הקהילות היהודיות בחו"ל שממשיכות לדבוק בהלכה, בפרט אלו שבארצות הברית. הקונוטציה השלילית המקורית שדבקה במושג זה והעובדה שהוא נכפה על היהדות ה'אורתודוקסית' מבחוץ נשכחו. בשפה העברית, כאמור, הביטוי 'יהדות אורתודוקסית' נשמע מאולץ מהסיבות שהוזכרו.
