בכל שנה ביום העצמאות היה מו"ר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל מדגיש בכל שיחה – פרטית וציבורית – את גודל השעה ואת הזכות הגדולה שזכה הדור שלנו בהקמת מדינת ישראל. כדי שנרגיש זאת היה הרב מפנה את תשומת ליבנו לכל מיני התרחשויות חיוביות שאנו רגילים אליהן היום, במיוחד בעולם הישיבות, והיה שואל אותנו: "נו, בעולם התורה שלפני השואה היה אפילו רבע מזה?"
רשמתי לעצמי את הנקודות העיקריות שהיה הרב נוהג להדגיש, ובכל שנה בסעודת יום העצמאות בביתנו אחרי שאנו מסבירים את דברי מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל על המיוחדות של יום ה' באייר בדווקא אנו מפרטים את דברי מו"ר הרב שפירא זצ"ל.
אשתף גם אתכם בנקודות שהיה נוהג להדגיש:
ראשית היה אומר מו"ר הרב שפירא שיש חיוב מהתורה להודות לקב"ה על כל טובה וטובה שהוא גומל עימנו. בסיום מזמור קו בתהלים נאמר: "הוֹשִׁיעֵנוּ ה' אלוקינוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם לְהדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ". אנו מבקשים מריבונו של עולם שיושיענו ומוסיפים ואומרים שלא נהיה כפויי טובה ונודה לו על כך.
ביום העצמאות, אמר הרב, אנו חייבים להודות לקדוש ברוך הוא על שלושה דברים: על ביטול הגלות, על עצמאות ישראל ועל היכולת לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל.
ביטול הגלות – בגלות עם ישראל אינו חי כפי שצריך לחיות, וקל וחומר כאשר היינו משועבדים, לא חיינו חיים תקינים. הגלות היא מום, היא נגד היצירה הטבעית של עם ישראל. כמו כן אין בגלות תורה כפי שצריכה להיות. זו לא אותה תורה, "כיון שגלו ישראל ממקומן, אין לך ביטול תורה גדול מזה" (חגיגה ה ע"ב). התורה אינה שלמה בגלות.
אם כן, אנו צריכים להודות לה' על חזרתנו לארץ ישראל וביטול הגלות.
עצמאות ישראל – אנו צריכים להודות לריבונו של עולם גם על ביטול שעבודו של עם ישראל לגויים, עצמאותו, חירותו ושלטונו בארץ ישראל, שנוצרו עם הקמת מדינת ישראל. הקמת המדינה היא הרי תפילת כל הדורות. אלפיים שנה היינו בגלות והתפללנו בכל יום "ושבור עול הגויים מעל צווארנו, ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו". ועתה, אחרי אלפיים שנה, קיבלנו את בקשתנו. בטלה הגלות והשעבוד שבה וניתנה לנו ארץ ישראל.
קיום מצוות יישוב ארץ ישראל – הרב הדגיש שזכינו במצווה חדשה, שלקחו אותה מאיתנו למשך כאלפיים שנה, והיא הייתה כעין מצווה יתומה. עם הקמת מדינת ישראל התחדשה היכולת לקיים את המצווה הזו.
לפי דברי הרמב"ן בהוספותיו לספר המצוות, יש מצוות עשה מדאורייתא של יישוב ארץ ישראל, וזוהי מצווה הקבועה לדורות. על סמך דברי הרמב"ן הללו עלו יהודים רבים לארץ ישראל במשך כל אלפיים שנות גלותו. שורות מעטות אלו של הרמב"ן הובילו את כל היהודים שעלו לארץ ישראל מזמנו של הרמב"ן ועד היום הזה, כולל תלמידי הגר"א והבעש"ט.
לפי הרמב"ן, מצוות יישוב הארץ אינה רק לשבת בארץ אלא בעיקר כיבוש הארץ. כלל ישראל מצווה לכבוש את הארץ כשהוא יכול לעשות זאת, כשנותנים לו מן השמיים את האפשרות הזאת. עם הקמת מדינת ישראל חזרה אלינו האפשרות לקיים מצווה זו וזכינו לכבוש את הארץ ולקיים את מצוותיה.
הארה נוספת היה רגיל להוסיף מו"ר הרב שפירא, שהיום בארץ ישראל ישנו הריבוי הגדול ביותר של לימוד התורה. עם כל הצרות שיש לנו ועם כל הבעיות זהו מקום התורה הגדול ביותר, ואין עוד מקום בעולם שיש בו כל כך הרבה תורה כפי שיש בארץ, בין בכמות ובין באיכות.
לסיום הדגיש הרב שאנו צריכים להתפלל לריבונו של עולם שכשם שזכינו לראות בתחילתה של הגאולה, כך נזכה לראות גם בהמשכה ובסיומה.
