מה שאדם עושה – לעצמו הוא עושה

01
סיפור מדהים שקרה בשבוע שעבר.
אסון נמנע בעיר אלעד. מתנדב ידידים חזר לביתו לאחר שחמיו אסף את הילדים ממוסדות החינוך, והעלה אותם הביתה. כאשר המתנדב החנה את רכבו מתחת לבית ורגע לפני שעלה לדירה, הוא עשה כהרגלו סיבוב בין הרכבים החונים והביט לתוכם במטרה לזהות אם חלילה שכחו ילד ברכב.
כאשר חלף ליד רכבו של חמיו הוא גילה לתדהמתו שבנו הקטן, בן ה-3, נותר נעול ברכב הסגור. הוא הזעיק במהירות את חמיו לרדת לפתוח את הרכב, וחילץ את בנו הקטן כשהוא מזיע מאוד אך בריא ושלם.
המתנדב מספר: ״פיתחתי לעצמי הרגל שבשגרה שבזכותו בני ניצל. בכל סיום נסיעה לאחר שאני מחנה את רכבי, אני עובר ומסתכל על רכבים שחונים מסביב לוודא שחלילה לא נשכח ילד. כשהגעתי לביתי בשעות הצהריים ביצעתי את הבדיקה הקבועה, ולפתע ראיתי רכב עם ילד קטן נעול בפנים. לאחר כמה שניות הכתה בי העובדה כי מדובר בבני הקטן. חמי, שעזר לי באותו היום והחזיר את הילדים מהמסגרות, לא שם לב כי הקטן נשכח ברכב. התקשרתי לחמי במהירות שירד עם המפתחות לרכב, ובזריזות הוצאנו את הילד. הוא היה נעול שם כעשר דקות אבל היה מאוד חם והוא הזיע.
״..׳אבא חם לי, אבא אני מזיע׳. הוא לא ידע לספר למה הוא לא ירד מהרכב, ואמר שצעק לסבא שלו בזמן שהוא היה נעול בפנים. אני רועד כולי, ושמח מאוד שהבדיקה הפשוטה שלי הוכיחה את עצמה והצילה את חיי בני. זה ממש נס. בבקשה הרגילו את עצמכם לבדוק ברכבים מסביבכם, וכמובן הקפידו לבדוק לפני יציאה מרכב שהוצאתם את כל הילדים״.
02
אשתף בסיפור נוסף שקרה בזמן מגפת הקורונה.
כשהיינו במילואים בעיר ביתר, בחור מהעיר, חסיד באחת החסידיות, עזר לנו בהתנדבות ובמסירות אין קץ בפינוי חולים למלונות על מנת שהעיר תוכל לאט לאט להתגבר על ההדבקה של נגיף הקורונה.
באחד המקרים הוא ממש התאמץ לעזור להעביר בחור חולה לסבתא שלו, שגם חלתה וגרה בירושלים ושאף אחד מהמשפחה לא יכול היה להיות איתה מלבד הבחור החולה. כמה ימים לאחר מכן הכירו לבחור שעוזר לנו בחורה מהחסידות שלו, וממש לאחרונה הם התארסו בשעה טובה.
באירוסין התברר לו שהסבתא שהוא דאג לה כל כך היא הסבתא של אשתו, והבחור שהוא דאג להעברתו הפך להיות גיסו.
03
אסיים בסיפור נוסף.
לפני כמה שנים חזר ידידי שמעון לאחר אחר צהריים וערב מלאים שבהם הוא לימד ב׳מקום׳ בתל אביב. שמעון הגיע בשעה 21:30 לתחנה האוטובוס בצומת אלוף שדה כדי לנסוע לביתו שבירושלים. כשהגיע האוטובוס באיחור רב שמעון עלה עליו, נעמד בערך באמצעו והניף את ידיו, החזיק במוטות שהיו קבועים בתקרת האוטובוס וניסה לנמנם בעמידה.
לאחר מספר דקות ניגש אליו ילד חרדי ואמר לו שהוא יכול לשבת ליד אביו. הוא התיישב והם החלו לדבר, ובהמשך הוא נרדם. כשהגיעו לירושלים הם נפרדו אחד מהשני ושמעון שוב הודה לבן ולאב על החסד הגדול שגמלו איתו.
עברו שלושה חודשים מאירוע האוטובוס וחברו של שמעון, חסיד קרלין, הזמין אותו להגיע לל״ג בעומר למירון ולהשתתף בהתוועדות של האדמו״ר שלו.
באיזשהו שלב כשהם הגיעו למירון, חברו של שמעון מצא להם מקום מסביב לשולחנו של הרב, והם נכנסו לתנועות המרגשות של נהר האדם שהיה במקום ושרו את ניגוני קרלין המרגשים. לאחר כחצי שעה שמעון אמר לחברו שהוא מרגיש לא כל כך נעים שהוא תופס מקום לחשובים ממנו מסביב לשולחנו של האדמו״ר, ואמר שהוא מפנה את המקום למישהו אחר.
הוא הסתובב לאחוריו וחיפש מישהו מבוגר שהוא יוכל לכבדו בישיבה בשולחן, הוא חיפש וחיפש ולא מצא, כל המבוגרים היו מסודרים. ואז צץ במוחו רעיון לתת את מקומו לילד, לשמח ילד מהחסידות שמבחינתו לשבת בשולחנו של רבו זו שאיפת חייו. שמעון קרא לאחד הילדים שראה מאחוריו והציע לו את מקומו, הילד התחיל להתקדם לכיוונו ותוך כדי הליכה מבטיהם נפגשו. שמעון לא האמין למראה עיניו, הילד שהתקדם לכיוונו היה אותו ילד שלפני כמה חודשים פינה עבורו את המקום באוטובוס.
גם הילד זיהה אותו והתרגש מאוד. אביו של הילד שישב כמה מקומות משמעון צעק לו ״הלוואי ואני אזכה לשלם את כל חובותיי בעולם הזה בכזו מהירות״, וסיפר את הסיפור המופלא לכל חבריו החסידים שהיו סביבו. ■