המדרש מספר על הצעה נדיבה שהגיש הקב"ה לירבעם מלך ישראל. תפסו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו: "חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן". שאל המלך ירבעם: "מי בראש?" וענה לו הקב"ה: "בן ישי בראש". ירבעם סירב להצעה. הרב חרל"פ מסביר כי ירבעם רצה שבראש תעמוד קרן ישראל הלאומית בלי יניקה מהקודש, לעומת התשובה של הקב"ה כי בראש תעמוד קרן ישראל שבקודש – קרן התורה. דוד בן ישי הוא "אדמוני עם יפה עיניים", כלומר גם אש רעננה של נעורים וגם נשמע לקול עיני העדה, הסנהדרין. הוא צבר אמיץ ושמח היודע לפזז ולכרכר, והכול נובע מדבקות בתורה.
השאלה מי בראש חוזרת בימינו לסדר היום כאשר הציבור הדתי-לאומי רוצה להתאחד ולבחור את נציגיו. האם ייבחרו רק הנאמנים לתורת ישראל ולמצוותיה, או שכל מי שטובת ישראל וארץ ישראל חרותים על ליבו ראוי להנהיג את הציבור? לפני כמאה שנה שרטט מרן הרב קוק זצ"ל את קווי היסוד לתנועה הירושלמית דגל ירושלים, שעמל על הקמתה עשר שנים רצופות. כידוע, התנועה הייתה אמורה לפעול בתחום הרוחני – להשיב לתנועה של שיבת ציון את דגל הקודש – ובתחום הפוליטי – להביא את דבר ה' אל המערכות הציבוריות בעם ישראל לעיני העולם כולו. כך כתב הרב: "דגל ירושלים יינשא בידי תמימי דעים שלמי אמונים, הכופים אזנם לקול מורים, וליבם וידם אמונה בטהרת קדושת ישראל בכל מערכי ליבם ומהלכי חייהם". ועוד כתב: "דגל ירושלים יינשא בידי שומרי אמונים, נוטרי כרם ה', בחיים, ברגש ובפועל". הרב זצ"ל מנחה אותנו כי התנועה תוכל לפתוח את השורות לכל מי שמאמין בתחיית ישראל מתוך אמונה בנצח ישראל, אבל המנהיגים חייבים להיות אנשים צנועים ומעולים המדקדקים בקלה כבחמורה. אם אנו חפצים שהציבור בכלל והנוער בפרט יימשכו לדרך אמת, אל לנו להתפשר על חשבון התורה והארץ. האמת האלוקית תנצח בסוף הדרך.
הגיעה העת להתנער מרסיסי טל הילדות ולומר בגאון את אשר אנו חיים ומבקשים במלוא אישיותנו היהודית והישראלית. עם ה' אנו, ובשמו נדגול נעשה ונצליח!
