מסע הלום קרב

“אם מתעוררת מצוקה משמעותית אצל הבן ומרגישים שהצבא לא נותן מענה אמיתי , אז לפעול בכל דרך אפשרית לעזור לבן שלכם”, הוא אומר. “המערכת הצבאית לפעמים שוגה בהתייחסות למצוקות ולפעמים זה מסוכן”.
אחרי שחווה את המסע אל עצמו, והרגיש שזה היה כה חשוב לבריאותו הגופנית והנפשית, הוא החליט לבנות בעצמו מסע של יומיים ללוחמים שרוצים לעבד את החוויות מהשירות הצבאי שלהם. הפיילוט הראשון לתוכנית היה לפני כחודשיים שיצא לדרך עם כעשרים אנשים. המסע השני מתרחש ממש בזמן כתיבת שורות אלו וישנו כבר תאריך למסע שלישי.
צדוק: “הרבה גברים חוששים לפתוח, לשוחח על העבר, על הקושי, וכשהם מגיעים למסע שכזה, שכולם חוו את אותם דברים, משהו בהם נפתח. הפרויקט נקרא “נוטרה” , שזה בעצם סוכת השומר בכרם. הנוטר צריך לשמור על הכרם שלו והמשמעות היא שאנו צריכים לשמור על עצמנו”.
“המסע” הוא יומיים בטבע, בגולן ובכנרת, עם שילוב של עבודת אדמה, סאפ בכנרת, ארוחות מפנקות והרבה מעגלי שיח ושיתוף עם מנחים חיצוניים, מקצועיים ומובילים בתחום. הוא משלב בתוכו התבוננות, הקשבה, בכי וצחוק, חוויות, אטרקציות ואוכל טוב, המסייעים בפתיחת הלבבות. בסופו של המסע המשתתפים עושים ממש טקס תשליך מול מאגר מים ומשליכים מעצמם את כל החרדות, הזכרונות, השריטות, את כל מה שלא נחוץ להם כדי להמשיך בחיים שגרתיים ולרפא את עצמם. הם גם מקבלים כלים והכוונה להמשך.
“הפיילוט היה מדויק ומוצלח, ובסופו יצאו כולם בתחושה שגברים לוחמים חייבים לעשות משהו עם עצמם, הם צריכים טיפול ושחרור והעלאת המודעות לעיבוד חוויות הלחימה, הם זקוקים לזמן להיות עם עצמם, לאוזן קשבת, לחיבוק, וגם לבכי. השחרור באווירה רגועה של המרחבים והטבע בגולן עם הכנרת, שקיעות וזריחות, חוויות מעצימות וקבוצה תומכת בעלת רקע שווה הם כר מעולה להצלחת התהליך. ואמנם המסע הוא נפלא, אבל לא מספיק משהו חד פעמי, צריך להבין שזה תחילת תהליך ומסע אל עצמך לצורך שיפור. דפוסי התנהגות מתקופת הצבא מושלכים ומנהלים את החיים של הלוחמים גם אחרי 30 שנה, בבית , בחברה, בעבודה ובסיטואציות יום יומיות ואם מודעים להם ומטפלים בהם איכות החיים יכולה להשתנות להשתפר מאוד”, משתף צדוק. “הלומי הקרב הם חלק מאתנו, הסיפור שלהם הוא הסיפור של כולנו, הם יצאו להגן עלינו וחזרו עם פצע שיש לטפל בו ולרפא אותו ויש דרכים רבות וארגונים שעוסקים במשימה החשובה הזאת. חשוב שנהיה מודעים לכך ולעובדה שיש הרבה אנשים טובים בדרך עם כלים ויכולות לסייע. צריך רק להסכים להיות ולצאת לדרך”.

“אם מתעוררת מצוקה משמעותית אצל הבן ומרגישים שהצבא לא נותן מענה אמיתי , אז לפעול בכל דרך אפשרית לעזור לבן שלכם”, הוא אומר. “המערכת הצבאית לפעמים שוגה בהתייחסות למצוקות ולפעמים זה מסוכן”.
אחרי שחווה את המסע אל עצמו, והרגיש שזה היה כה חשוב לבריאותו הגופנית והנפשית, הוא החליט לבנות בעצמו מסע של יומיים ללוחמים שרוצים לעבד את החוויות מהשירות הצבאי שלהם. הפיילוט הראשון לתוכנית היה לפני כחודשיים שיצא לדרך עם כעשרים אנשים. המסע השני מתרחש ממש בזמן כתיבת שורות אלו וישנו כבר תאריך למסע שלישי.
צדוק: “הרבה גברים חוששים לפתוח, לשוחח על העבר, על הקושי, וכשהם מגיעים למסע שכזה, שכולם חוו את אותם דברים, משהו בהם נפתח. הפרויקט נקרא “נוטרה” , שזה בעצם סוכת השומר בכרם. הנוטר צריך לשמור על הכרם שלו והמשמעות היא שאנו צריכים לשמור על עצמנו”.
“המסע” הוא יומיים בטבע, בגולן ובכנרת, עם שילוב של עבודת אדמה, סאפ בכנרת, ארוחות מפנקות והרבה מעגלי שיח ושיתוף עם מנחים חיצוניים, מקצועיים ומובילים בתחום. הוא משלב בתוכו התבוננות, הקשבה, בכי וצחוק, חוויות, אטרקציות ואוכל טוב, המסייעים בפתיחת הלבבות. בסופו של המסע המשתתפים עושים ממש טקס תשליך מול מאגר מים ומשליכים מעצמם את כל החרדות, הזכרונות, השריטות, את כל מה שלא נחוץ להם כדי להמשיך בחיים שגרתיים ולרפא את עצמם. הם גם מקבלים כלים והכוונה להמשך.
“הפיילוט היה מדויק ומוצלח, ובסופו יצאו כולם בתחושה שגברים לוחמים חייבים לעשות משהו עם עצמם, הם צריכים טיפול ושחרור והעלאת המודעות לעיבוד חוויות הלחימה, הם זקוקים לזמן להיות עם עצמם, לאוזן קשבת, לחיבוק, וגם לבכי. השחרור באווירה רגועה של המרחבים והטבע בגולן עם הכנרת, שקיעות וזריחות, חוויות מעצימות וקבוצה תומכת בעלת רקע שווה הם כר מעולה להצלחת התהליך. ואמנם המסע הוא נפלא, אבל לא מספיק משהו חד פעמי, צריך להבין שזה תחילת תהליך ומסע אל עצמך לצורך שיפור. דפוסי התנהגות מתקופת הצבא מושלכים ומנהלים את החיים של הלוחמים גם אחרי 30 שנה, בבית , בחברה, בעבודה ובסיטואציות יום יומיות ואם מודעים להם ומטפלים בהם איכות החיים יכולה להשתנות להשתפר מאוד”, משתף צדוק. “הלומי הקרב הם חלק מאתנו, הסיפור שלהם הוא הסיפור של כולנו, הם יצאו להגן עלינו וחזרו עם פצע שיש לטפל בו ולרפא אותו ויש דרכים רבות וארגונים שעוסקים במשימה החשובה הזאת. חשוב שנהיה מודעים לכך ולעובדה שיש הרבה אנשים טובים בדרך עם כלים ויכולות לסייע. צריך רק להסכים להיות ולצאת לדרך”.

“אם מתעוררת מצוקה משמעותית אצל הבן ומרגישים שהצבא לא נותן מענה אמיתי , אז לפעול בכל דרך אפשרית לעזור לבן שלכם”, הוא אומר. “המערכת הצבאית לפעמים שוגה בהתייחסות למצוקות ולפעמים זה מסוכן”.
אחרי שחווה את המסע אל עצמו, והרגיש שזה היה כה חשוב לבריאותו הגופנית והנפשית, הוא החליט לבנות בעצמו מסע של יומיים ללוחמים שרוצים לעבד את החוויות מהשירות הצבאי שלהם. הפיילוט הראשון לתוכנית היה לפני כחודשיים שיצא לדרך עם כעשרים אנשים. המסע השני מתרחש ממש בזמן כתיבת שורות אלו וישנו כבר תאריך למסע שלישי.
צדוק: “הרבה גברים חוששים לפתוח, לשוחח על העבר, על הקושי, וכשהם מגיעים למסע שכזה, שכולם חוו את אותם דברים, משהו בהם נפתח. הפרויקט נקרא “נוטרה” , שזה בעצם סוכת השומר בכרם. הנוטר צריך לשמור על הכרם שלו והמשמעות היא שאנו צריכים לשמור על עצמנו”.
“המסע” הוא יומיים בטבע, בגולן ובכנרת, עם שילוב של עבודת אדמה, סאפ בכנרת, ארוחות מפנקות והרבה מעגלי שיח ושיתוף עם מנחים חיצוניים, מקצועיים ומובילים בתחום. הוא משלב בתוכו התבוננות, הקשבה, בכי וצחוק, חוויות, אטרקציות ואוכל טוב, המסייעים בפתיחת הלבבות. בסופו של המסע המשתתפים עושים ממש טקס תשליך מול מאגר מים ומשליכים מעצמם את כל החרדות, הזכרונות, השריטות, את כל מה שלא נחוץ להם כדי להמשיך בחיים שגרתיים ולרפא את עצמם. הם גם מקבלים כלים והכוונה להמשך.
“הפיילוט היה מדויק ומוצלח, ובסופו יצאו כולם בתחושה שגברים לוחמים חייבים לעשות משהו עם עצמם, הם צריכים טיפול ושחרור והעלאת המודעות לעיבוד חוויות הלחימה, הם זקוקים לזמן להיות עם עצמם, לאוזן קשבת, לחיבוק, וגם לבכי. השחרור באווירה רגועה של המרחבים והטבע בגולן עם הכנרת, שקיעות וזריחות, חוויות מעצימות וקבוצה תומכת בעלת רקע שווה הם כר מעולה להצלחת התהליך. ואמנם המסע הוא נפלא, אבל לא מספיק משהו חד פעמי, צריך להבין שזה תחילת תהליך ומסע אל עצמך לצורך שיפור. דפוסי התנהגות מתקופת הצבא מושלכים ומנהלים את החיים של הלוחמים גם אחרי 30 שנה, בבית , בחברה, בעבודה ובסיטואציות יום יומיות ואם מודעים להם ומטפלים בהם איכות החיים יכולה להשתנות להשתפר מאוד”, משתף צדוק. “הלומי הקרב הם חלק מאתנו, הסיפור שלהם הוא הסיפור של כולנו, הם יצאו להגן עלינו וחזרו עם פצע שיש לטפל בו ולרפא אותו ויש דרכים רבות וארגונים שעוסקים במשימה החשובה הזאת. חשוב שנהיה מודעים לכך ולעובדה שיש הרבה אנשים טובים בדרך עם כלים ויכולות לסייע. צריך רק להסכים להיות ולצאת לדרך”.