מתי התחיל חברה קדישא?

חברה קדישא

"ויגוע יצחק וימת… זקן ושבע ימים ויקברו אותו עשו ויעקב בניו".

במסורת היהודית סדרי קבורה אינם עניין של מה בכך. כבוד האדם שנברא בצלם מכתיב את היחס שניתן אצלנו לקבורת המת. למרבה ההפתעה, מתקופת המקרא עד לסוף ימי הביניים לא היה מוסד אחיד ומוגדר שהיה אחראי לסדרי הקבורה. מוסד החברה קדישא נולד רק בתחילת העידן החדש (במאה ה-16), ופשט מהרה בכל תפוצות ישראל. אף כי כבר בגמרא (במועד קטן ובמסכת שמחות) יש עדויות על חבורות שעסקו בקבורה, לא ברור מה היה טיבן. על כל פנים, אלה היו ככל הנראה התארגנויות מקומיות.

בשנת 1564 נוסדה בפראג החברה קדישא הראשונה. את שמה – חברה קדישא – העניק לה גדול חכמי פראג, המהר"ל, שכתב את תקנותיה. וכך כתב המהר"ל: "יען נודע כשמת אחד אשר היה חוץ מהחברה (כלומר חבר קהילה שאינו נמנה עם החבורה העוסקת בענייני קבורה), הם מבקשים עבור קברו מעות הרבה, ואומרים: הב, הב (תן, תן)! וכמעט ששגור בפי האנשים שאי אפשר לפתיחת הקבר בלי דמים […] על כן, להודיע לעם שלא בעוולה הם עושים, וקדושים הם, וכל המשתתף עמהם, לכן קראו להם 'חברה קדישא'".

אם כן, המהר"ל בנה את האתוס המיוחד של חברה קדישא על עוצמת מושג הקדושה שהחיל על מי שעוסק בחסד של אמת – בקבורת המת לשם שמיים. ואכן, תיוג הקדושה שהוצמד לסטארט-אפ הגאוני תפס: המנהג הרע של עפרון החיתי, שביקש "הב הב" כדי לעשות כסף מאבלם של אחרים – מנהג שלפי עדות המהר"ל פשט גם בישראל – נעקר מהיסוד.

המהר"ל, הידוע כמתקן תקנות רבות בקהילתו, יכול לרשום על שמו הישג מרשים. בעקבות התקדים בפראג קמו מאות ואלפי חברות קדישא בכל תפוצות ישראל, רובן מבוססות במידה זו או אחרת על הדגם שקבע המהר"ל. בחירת חברי חברה קדישא נעשתה בהקפדה גדולה מאוד והקנתה לבני החבורה יוקרה וכבוד. חברי חברה קדישא, שהיו מכובדי העדה, פעלו על פי רוב ללא תשלום.

השר משה מונטפיורי מציין ביומנו בגאווה שהתקבל לחברה קדישא בלונדון ושהקפיד מאוד למלא את תפקידו נאמנה. מעניינת לא פחות היא עדות על מייסד חב"ד, האדמו"ר הזקן, שהתקבל כבר כשהיה ילד להיות שמש בחברה קדישא של לאזניא, עיר הולדתו. וכך כתוב בתעודה מחודש כסלו תק"י: "היום יום ט"ו כסלו תק"י לפרט הקטן נתקבל הילד שניאור זלמן בן מורנו הרב ר' ברוך להחברא קדישא שיהיה שמש עד הבר מצוה שלו, באופן שיתן אביו זקנו עשר קורות עצים […] לבנין בית הכנסת, ובכל שנה ושנה מחויב אביו זקנו הנ"ל ליתן ח"י גדולים פוליש (מטבע) ואם ירצה השם אחר כלות משך הזמן יהיה כאחד מאתנו".

בהגיעו לגיל מצווה – "אחר כלות משך הזמן" – כבר היה ר' שניאור זלמן הצעיר חבר מלא בחברה קדישא, החבר הצעיר ביותר בחברה קדישא אי-פעם, כפי שמובא במסורת חב"ד. עם זאת יש אי-בהירות באשר לאופייה המדויק של החברה קדישא הנ"ל.

תהא אשר תהא, החברה קדישא מייסודו של המהר"ל מפראג עשתה חסד לא רק עם המתים אלא גם, ואולי אף יותר, עם החיים. תקנותיו של המהר"ל והשלכותיהן על נוהלי הקבורה פעלו תיקון מוסרי גדול בישראל, והשפעתן הייתה גדולה אף יותר מהשפעת ספריו הרבים.