באחד מימי ההולדת של ילדי, הזדקף בעל השמחה, אז בן עשר בערך, פנה אלינו והכריז- ׳אבא ואמא- נתתם לי את המתנה הכי גדולה שאפשר ליום הולדת. נתתם לי אחים.׳.
אנחנו חווים את ההיכרות הארוכה ביותר שלנו עם האחים שלנו –הם מלווים אותנו מאז ילדותנו ועד לזקנותנו. אחים הם שותפים לאותם הורים, לאותו בית גידול, לאותו אסכולת חינוך, ולאותן חוויות. הקשר בין אחים הוא חיבור בסיסי, הוא פשוט עובדה קיימת. אמנם האמת היא שזה לא לגמרי מדויק, שהרי יש אח קרוב ויש אח רחוק, יש אח דומה ויש אח שונה, יש אח אוהב ויש אח שונא. ובכל זאת, אחים הם מכפלות כוח. אחים נוסכים בטחון אחד בשני. כאשר יעקב אבינו מכנה דווקא שניים מתוך תריסר בניו כ׳אחים׳, את שמעון ולוי, הוא רוצה להנכיח את העובדה שהקשר והתיאום והאחווה בין שמעון ולוי בולטים, חריגים, ומיוחדים. אולי עליהם אמר שלמה המלך ׳טובים השניים מן האחד׳, וכוונתו כנראה שטובים השניים גם מאחד כפול שניים, שניים מתואמים, מחוברים, מאוחדים, הם מכפלת כוח שעדיפה על שני בודדים.
יעקב אמנם מתכוון באמירתו ׳שמעון ולוי אחים׳ לומר עליהם ביקורת. האחווה המיוחדת שלהם גרמה לדעתו לנזק, לשימוש ב׳כלי חמס׳, יש להם ׳סוד׳ פרטי משותף שיעקב איננו מעוניין להיות חלק ממנו. השיתוף המיוחד הזה גרם להם להתנהג ב׳אף ועברה׳, בכעס ובתוקפנות, שאותם יעקב מגנה. זה נכון, אבל הוא לא מגנה את האחווה עצמה. האחווה של האחים באה לידי ביטוי חיובי וטוב כאשר היא אינה אחווה של זוג אחים בתוך משפחה גדולה, אחווה שמוציאה את האחרים מהכלל, אלא אחווה משותפת לכל האחים. ואז יש בה רק טוב, רק חיוב.
אנחנו פוגשים אחווה מיוחדת בין רחל לאחותה- היא מוכנה למסור את הסימנים, לוותר על זיווג עם הצדיק- העיקר, כדי לא לצער ולבייש את אחותה. לפי חלק מהמדרשים, לאה לא ידעה על ההקרבה הזאת לאורך כל ימיה. ואולי גם יעקב לא ידע. בהמשך- רחל נפקדה, אבל הנה בת ברחמה, ואילו לאה נושאת את יוסף ברחמה. ואז, לפי המדרש, בתרגום יונתן , לאה מתפללת על אחותה שיולדו לה לפחות שני שבטים כמו השפחות, וכך מתחלפים העוברים במעיהם- ולאה יולדת את דינה ורחל את יוסף. ואנחנו יודעים שיוסף הוא בנה של רחל- סימן שהאימהות, נקבעת על פי הלידה. יש המשתמשים במדרש זה ועוד כדי לחזק את הטיעון בהקשר לקביעת אימהות בפרוצדורה של תרומת ביצית. את החיבור והאחווה בין אחים אנחנו פוגשים באפרים ובמנשה, שהם צאצאים של יוסף וגם של אסנת, בתה של דינה. יש פה סגירת מעגל של אחווה, ואולי זאת הסיבה שאנחנו מברכים את ילדינו על שמם.
יעקב משכל את ידיו. הוא מבכיר את הצעיר. וזה עובר בשלום. אפרים ומנשה הם, כאמור, הדגם הראשון של אחים אידיאליים. ואני עדיין שואלת- אבל מה עם כבוד לבכור? אולי אני משוחדת כי אני בכורה נדמה לי שיש משהו ייחודי בבכורים. יש חוקרים שנוטים לומר שבכורים למשפחות עם כמה אחים דומים בכמה פרמטרים לבן יחיד. יש להם מצד ההורים וגם מצד הסביבה יחס מועדף, מצפים מהם ליותר ומתייחסים אליהם כמבוגרים מכפי גילם, והדבר גורם אצלם להתבגרות רגשית מוקדמת, ליתר נטילת אחריות, להרגשה שההורים סומכים עליהם .מצד שני לעיתים הבכורים מתלוננים על כך שבתור ילדים ראשונים במשפחה הם היוו שפני ניסיון, וההורים טעו בגידולם בכל הטעויות האפשריות.
אחד מהכיפים הגדולים זה נסיעות משפחתיות- שבת אחים גם יחד. אבל כשנולד הילד הרביעי, נוצרת בעיה- ברכב רגיל, שנקרא משום מה ״משפחתי״, יש חמישה מקומות תקניים בלבד, והביטוח אינו מתיר שום חריגה. ילד נוסף ׳משבש׳ כל נסיעה משפחתית, ולכן לקראת הילד הרביעי צריך לקנות רכב גדול. הטיפול בכך היא לכאורה אינטרס לאומי. אני מחכיה ליישום. ואתם? ■
אני מברכת על כך שלא עבדתי בחדר הלידה ולא בפגייה בתקופה בה ילדו הנשים במצרים ששה בכרס אחד, בתכיפות בלתי טבעית. כולן היו ולדניות גבוהות עם רביוי של לידות.
בספרות הרפואית אישה וולדנית היא אחת שילדה מעל חמישה ילדים, והיא נקראת MULTIPARA [מולטי=הרבה, פרה=לידות]. ויש את הוולדנית ה׳גבוהה׳, GRAND MULTIPARA, שזו אישה שילדה יותר, עד עשרה ילדים. ואם ילדה מעבר לכך היא תיקרא GRAND GRAND MULTIPARA. אני נמנית ב״ה על הקבוצה האחרונה, וזו זכות גדולה, גם אם מעט מורכבת… נשים בציבור המסורתי והדתי בדרך כלל רוצות משפחה גדולה, וזה ממש לא קשור לציווי ההלכתי ש׳מסתפק׳ בבן ובת על פי בית הלל. התשוקה הלא -מסוברת של האשה להריון ולידה, למרות הקשיים שבדרך, היא לדעתי הסיבה העיקרית שהאישה לא הצטוותה במצוות ׳פרו ורבו׳. כי אצלה זה ׳בילט אין׳.
האם הוולדנות הגבוהה מסוכנת? בתי החולים בירושלים, ובמיוחד ביקור חולים ושערי צדק, מכירים ומוקירים את אוכלוסית הוולדניות. מחקרים רבים ׳נולדו׳ בעקבות ה׳תעוזה׳ של חלק מהנשים האלו. למשל, לידה נרתיקית לאחר שני ניתוחים קיסריים.[בתנאים מאוד מבוקרים כמובן]. לא נשמע כדבר הזה בספרות הרפואית, עד שהגיעו נשים שהעלימו מהרופאים את סיבת הצלקת הניתוחית, ׳אהה. זה התוספתן׳… וכך הצטברה ספרות רפואית, פרטיזנית אמנם, שלאט לאט הפכה למבוססת עובדות.
הספרות הרפואית אינה מבדילה במידה הראויה בין האוכלוסייה של הנשים הדתיות הוולדניות לבין הוולדניות ה׳קלאסיות׳ ברחבי העולם, שרובן הגדול שייכות חברתית וכלכלית לעשירון התחתון ואף למטה מזה. למעשה הנשים הדתיות הן ציבור יחודי שמרבה בילודה במודע כשהוא שייך לשכבה סוציואקונומית גבוהה-יחסית, ומרופד בשירות רפואי ברמה הגבוהה ביותר. לכן צריך לדעת לקרוא את ׳האותיות הקטנות׳ שבמחקרים אלו, ובדרך כלל התיאורים האפלים קשורים למצב הסוציו-אקונומי של הנשים נשואות המחקר ולא לעצם הוולדנות. אפשר לומר ברמת העיקרון שנשים ולדניות ששומרות על בריאותן ועל מעקב רפואי ראוי אינן בריאות פחות, ולעיתים קרובות הן בריאות אף יותר, מחברותיהן שחוסכות בלידה…
אם ישנם סיכונים הקשורים להריון או ללידה הם יהיו קשורים בדרך כלל לגיל האשה ולא לוולדנות שלה. הרי אישה הכורעת ללדת את ילדה העשירי בוודאי לא תהיה בת עשרים בלידתו, והשפעות הגיל במיילדות הן הדומיננטיות בפרוגנוזה, ולאו דווקא הוולדנות. יתרה מכך. לפעמים הסיכון המילדותי הוא אף נמוך יותר. נמצא בעבודות מחקר תצפיתיות שבוצעו בבתי חולים ביקור חולים ושערי צדק, המשרתים אוכלוסיה שבוחרת בוולדנות הגבוהה שלה מרצון, שמספר הניתוחים הקיסריים והלידות המכשירניות בנשים ולדניות הוא נמוך יותר מאשר בנשים בלידתן הראשונה והשנייה.
׳הדרך אל העו״שר – חוכמת הניהול של כלכלת המשפחה׳- טוענים המחברים שהילודה גם משתלמת כלכלית. והנה ציטוט מהספר- ׳בארוחת הערב הסתכלתי על שלושת ילדי והרגשתי מיליונרית. מה זה מיליונרית, מיליארדרית. את מי זה מעניין בכלל כמה הם עולים, חשבתי לעצמי, הרי כל חיוך שלהם שווה מיליון. אנחנו רוצים שתדעו את דעתנו הנחרצת – ילדים הם שמחה, ואין שום כסף בעולם שעומד מולה. עולה המון כסף לגדל ילד, אבל בהשוואה בין ילד לכסף הילד מנצח בענק. לכו על זה. רוצו. השיקול הכלכלי הוא לא רלוונטי פה׳.
המערך הקולקטיבי וריבוי האחים מעניקים רשת תמיכה כפי שרק משפחה שכזאת מסוגלת להעניק. במשפחות גדולות יש זרימה, יש טבעיות, ולומדים להסתגל ולהתגמש בכל סיטואציה. למדתי לבשל בסירים גדולים, להתחלק בחדר עם עוד כמה אחים ואף לישון בסלון, אם צריך, ולאמבט ולחתל את האחים הקטנים כדבר שבשגרה. איזה מפעל גדול הוא הקמת המשפחה! פס היצור שמתחיל ׳בקטנה׳ ממשיך להתגלגל במשך שנים ארוכות, לדורי דורות. אלה הקטנים-גדולים יהיו. ■
