ניקח הלוואה מהמשיח

נענה הרבי ואמר: "יהודים עובדים את הקב"ה ואת מצוותיו מקיימים בשמחה, ומשום כך מובטח להם שכר לעתיד לבוא. אומנם אי אפשר לבקש מהבורא על חשבון העתיד לבוא, אך הלוואה קטנה מותר לבקש ממנו. אם כן, נבקש שילווה לנו הקדוש ברוך הוא מעט שמחה מאוצר השמחה של ימות המשיח". השבת אנו קוראים את פרשת זכור ומתקרבים לפורים. כידוע, אחד מדיני הפורים הוא שתיית היין והשכרות, וזאת על פי הנאמר בגמרא: “אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי” (מגילה ז ע”ב). דהיינו, יש לשתות בפורים עד שיגיע לרמה כזאת של שכרות שלא ידע להבחין בין ‘ארור המן’ ל’ברוך מרדכי’.
בעבר עסקנו מעט בגדרה ובעניינה של השכרות בפורים, ונוסיף לעסוק בכך גם הפעם.
באשר לשיעור הביסום, “עד דלא ידע” וכו’, יש כמה פירושים: כבר הזכרנו כי על פי הפירוש הפשוט הכוונה היא לחוסר יכולת לומר בלי להתבלבל את הפיוט שושנת יעקב, שבו נאמר: “ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר” וכו’, ונוהגים לאומרו לאחר קריאת המגילה (עיינו בתוספות מגילה ז ע"ב, ד"ה "דלא", בשם הירושלמי).
בדומה פירש רבי אברהם מנרבונא, שהיה לקדמונים פיוט, ובסיום החרוזים אמרו פעם אחת ברוך מרדכי ופעם אחת ארור המן, פעם אחת ברוכה אסתר ופעם אחת ארורה זרש, ומי שהוא שתוי קצת ודעתו אינה מיושבת כל כך עלול להתבלבל ולהחליף בין החרוזים.
הרמב”ם מפרש שעל ידי שירדם מתוך השכרות שוב לא ידע (בשל שנתו) בין ארור המן לברוך מרדכי.
בפירוש אחר שהובא בדברי האחרונים יש חישוב כי הגימטרייה של המילים “ארור המן” ו”ברוך מרדכי” שווה (502), וצריך להשתכר עד שלא ידע לחשב גימטרייה זאת.
ב'טורי זהב' כתב לפרש שצריך לתת שבח כפול לקב"ה, אחד על מפלת המן והשני על מעלת מרדכי, ועל כל אחד בפני עצמו ראוי להודות ולשבח. ואמר רבא שצריך לשתות עד שלא ידע להבחין בין זה לזה וייתן הודאה כאילו יש כאן רק מעלה אחת, כיוון שהדברים 'התערבבו' אצלו.
נשוב ונזכיר שכל אדם צריך לחשוב היטב לפני שתייתו אם יצליח להחזיק ראש ולשמוח באמת או שעלול להגיע לקלות ראש ולכן לא יקיים את מצוות היום כראוי. וכך כתב בספר 'מטה משה' (תתרי"ב), שאף אותם שמשתכרים "יהיה כל כוונתם לשם שמים, כדי לזכור הנס, ולא כדי למלאות גרונם יין כאותם שעושים שחוק וקלות ראש ואינם חוששים להתפלל, ולא לנטילת ידיים וברכת המוציא וברכת המזון, עד כי נדמה לרוב ההמון שבימים אלו הותר לפרוק עול תורה ומצוות. וכל זה הוא עוון פלילי כי לא הותרה אלא שמחה ולא קלות ראש, ואם ביטל תפילה או מילה מן המגילה הרי זה חוטא ומתחייב בנפשו. וכן היו הראשונים עוסקים בפורים בדברי תורה ומצווה ולא בקלות ראש".