אנחנו מוקפים בסימנים. הם תמיד שם, זה רק אנחנו שלא בהכרח יודעים, או רוצים, לקרוא אותם. חברה בהריון סיפרה שפתאום מכל מקום היא רואה נשים הריוניות. הן תמיד הסתובבו שם, היא רק אף פעם לא שמה לזה לב. זה ניסוי מעניין לאבחן איפה הלב מונח, אגב, ממש כמו בתפזורות האלה של מיליוני האותיות כששואלים מה שלושת המילים הראשונות שראית, להסתכל במרחב לבדוק מה כל הזמן קופץ לנו לעין. אנשים בשיפוץ שחושבים על אריחים וספריות, יראו מכל מקום פרסומות לריהוט. אחרים יעברו בבדידותם באישון ליל בשוק של ירושלים, וישימו לב כמה זוגות ברחוב מסתובבים כשהם מתלבשים בדיוק, אבל בדיוק, אותו הדבר.
רבי נחמן אומר שאדם שלא יודע מה לעשות, יפתח בספר קודש, והשולחן ערוך פוסק שמי שמתלבט אם לצאת לדרך, יפתח בתנ״ך ויקבל תשובה. ועדיין, נדמה לי שבהחלטות הגדולות של החיים, אין הקלות. אי אפשר לסמוך על סימנים. אם את רוצה משהו מאוד, הוא יציץ עליך מכל מקום. אם את עוברת משהו ומאוד לא רוצה בו – אתה תקרא את המפה באותו האופן, רק הפוך. ״אי הידיעה שלי, גדול יותר מהידיעה״, רבי נחמן אמר, ואפשר להשתגע מזה, כי אנחנו רוצים לדעת. בליקוטי תפילות יש אינסוף תפילות על ״החיים כסדר״, כי כולם רוצים להכניס סדר לחיים. לפי המחקרים תינוק יאהב יותר אנשים אסתטיים. אפילו תינוק מעדיף סדר בעיניים. אבל החיים הם לא דבר מסודר. לא תמיד יודעים.
ועם כל האי ידיעה, צריך לקחת החלטה. לומר – ״אני רוצה איש כזה״. ״את סוג העבודה הזה, דווקא״, ״את הספה הזו – שלא נוחה בעליל, אבל היא בול בצבע״. לדעת שלפעמים לא באמת יודעים. אבל להשתדל צריך, ולפעמים כל ההשתדלות היא פשוט להחליט על מי או על מה בדיוק חולמים.
״האמונה אינה לא שכל ולא רגש. האמונה היא ׳חוש׳ הרבה יותר עמוק בנפש. היא קולה של הנשמה״, ספק כותב וספק משורר הרב קוק, ״וכשלא משחיתים את הנשמה, היא מגיעה לבדה אל הכול״. אז לא יודעים מה תהיה התוצאה, וגם על הדרך אין שליטה, אבל התשובות אצלנו ואת עצמנו, צריך לדעת.
״ריבונו של עולם, אני מאמינה בניסים״, לחשתי בקול צרוד בראש חודש כסלו. ״לקחתי, בחרתי, ועכשיו אני עפה עליך, קופצת מהצוק בלי מצנח אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן. מחכה ל׳שמש צדקה ומרפא בכנפיה׳, לאור הגנוז של כל הנרות שעומדים להגיע ולהאיר את כל מה שחשוך ולא ידוע. רק לא לפספס הזדמנות לנס, כי ממש כמו שבכדורגל יש זמן מחצית, עכשיו, אצלנו, הגיע זמן הנס״.
תפריט
