כיוון שאנו נמצאים בעיצומם של ימי החנוכה, החג שבו נאבק עם ישראל על עולם הרוח ועל הזכות להיות יהודים ולקיים מצוות, אני מבקשת לספר את סיפור האפיפיור, שגם הוא במידה רבה סיפור של מאבק על הרוח ועל מקומה ומעמדה של הדת היהודית.
סיפור האפיפיור הוא הסיפור המפורסם ביותר שנקשר בשמו של הרב נסים, ואולי גם הסיפור בעל ההד העולמי הגדול ביותר שהיה בכל תקופת כהונתו.
בכסלו תשכ"ד (4691) הודיע האפיפיור פאולוס השישי שברצונו לבוא לבקר במקומות הקדושים לנצרות בארץ. הממשלה ראתה בהגעתו מאורע היסטורי וכבוד גדול, והתכונה לקראת ביקורו הייתה רבה. אפילו כביש חדש נסלל לכבודו, כביש שעד היום יש הקוראים לו כביש האפיפיור (הכביש המוביל להר ציון שבעיר העתיקה).
המדינה התכוננה לקבל את פניו בטקס ממלכתי גדול ורב רושם בהשתתפות אישי ציבור רבים וחשובים. בין השאר ביקשו את השתתפותו של סבי, שהיה הרב הראשי באותה התקופה. הטקס נקבע להתקיים במגידו, שממנה בחר האפיפיור לבוא כיוון שזהו מקום שנחשב שטח הפקר ואינו בריבונות יהודית. נקודה זו ורבות אחרות העידו על בעייתיות ביחסו של האפיפיור למדינת ישראל (הווטיקן פנה ל'פלשתינה' ולא למדינת ישראל, לא הייתה כל פנייה של הווטיקן לרבנות הראשית לקראת הביקור ועוד).
סבי סבר שאם הוא יוצא לקבל את פני האפיפיור, על האפיפיור, כראש הדת הקתולית, להשיב ביקור גומלין לראש הדת היהודית או לעשות מחווה כלשהי של נימוס כלפי הדת היהודית. הוא סבר שאם לא יתקבל תנאי זה ייווצר הרושם, חלילה, שמעמד הדת היהודית וראשה נחותים, והוא לא היה מוכן לתת לכך את הגושפנקה שלו. לפיכך סירב להשתתף בטקס הגדול של קבלת פני האפיפיור.
סירובו עורר זעם עצום מצד ממשלת ישראל. התקשורת ביקרה אותו וכתבה עליו דברי שטנה. הטענה כלפיו הייתה כי בסירובו הוא גורם נזק גדול למדינה ועלול להביא לידי פורענות (פוגרומים) בעם היהודי היושב בארצות הנצרות. האיומים לפטרו מתפקידו והלחצים הרבין שהופעלו עליו לשנות את דעתו לא צלחו. כאיש עקרונות השומר על כבודה של היהדות עמד על שלו. הטקס התקיים ברוב הדר, והרב נסים לא היה שם.
על תוצאות הביקור והשלכותיו מרחיקות הלכת נספר בפעם הבאה בע"ה.
חנוכה שמח!
