מעשה שהיה לפני כחמישים שנה: פקיד בנק בכיר שהכרתי בהיותי נער נסע לברית המועצות לפני נפילת מסך הברזל, כאשר רק מעטים הצליחו לבקר שם. לפקיד קראו אדון דרכליס.
לדרכליס היה דרכון זר, וזה אפשר לו להיכנס לשם ואפילו לצאת… כאשר חזר סיפר לי מעשה נפלא: "יום אחד ניגשתי למצחצח נעליים שישב לו ברחוב במוסקווה וחיכה ללקוח. המצחצח הבחין שהנעליים שלי אינן המקומיות הזולות, אלא מסוג טוב מחו"ל. 'מהיכן אדוני?' שאל. 'ממדינת ישראל' עניתי.
"המצחצח הניח את המברשת ונשם בכבדות: 'יש לך מזכרת מישראל בשבילי?' שאל. חיפשתי, אך לא היה לי דבר לתת לו. משמשתי בכיסיי, ומצאתי דרכון של מדינת ישראל. אורו עיניו של המצחצח 'עשה לי טובה. הנח את הדרכון מול עיניי, ואני אצחצח את הנעליים חינם, רק תן לי להביט בסמל המדינה'. הוא צחצח וצחצח, ועיניו זלגו דמעות גיל".
עד כאן הסיפור הפשוט, ומכאן לתובנה של היום שאחרי הבחירות. קיבלנו מהקב"ה מתנה נפלאה, מדינת ישראל שמה. אור וצל משמשים בה בערבוביה. בידינו לעשות את המדינה ראויה לדמעותיו של מצחצח הנעליים היהודי האלמוני. בידינו לגרום לה להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש.
לפני יותר מאלפיים וחמש מאות שנה אמר הנביא הושע (ג, ה): "אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת ה' אֱלֹקיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל ה' וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים". לימדונו חז"ל כי הושע הנביא תובע מאיתנו לבקש ולפעול למען שלושה ערכים: מלכות שמיים; מלכות בית דוד; בית המקדש.
האוזניים של רבים מבני עמנו כרויות לשמוע על מלכות שמיים, ומתוך כך על מלכות בית דוד, שמבטאת מנהיגות אחראית, מסורה, מלאה בעוז ובענווה, ובסוף הדרך נגיע לבניין בית המקדש בשם כל ישראל.
היום, לאחר הבחירות, בלי החיפזון והבהלה שליוו אותנו בחודשים שלפני הבחירות, על הציבור – ובייחוד על מנהיגיו – לחתור למימוש נבואתו של הושע. עלינו להרים בגאון את הדגל האלוקי הנצחי.
"חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹקינוּ, וַה' יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו". זהו סיפור פשוט על ציונות אמיתית.
