המטרה של הטרור היא לזרוע פחד ולעורר בנו את הדמיון השלילי, כדי שנחשוש חלילה להמשיך את חיינו.
תושבי קריית ארבע וחברון מכנים את שבת פרשת ויצא 'שבת הגבורה': הכינוי התקבע לפני 17 שנה בעקבות קרב קשה בציר המתפללים בין קריית ארבע לחברון.
ציר המתפללים נקרא כך מכיוון שתושבי קריית ארבע עושים בו את דרכם למערת המכפלה לתפילות השבת. שבת פרשת ויצא תשס"ב (2002) הייתה שבת ארגון בסניפים בקריית ארבע, ובערב שבת ירד הנוער להתפלל במערת המכפלה, וחזר בשיירה גדולה לקריית ארבע. שעה לאחר מכן, כשתושבי קריית ארבע וחברון היו באמצע ארוחת השבת וחיילי הנח"ל וסיור של מג"ב החלו לקפל את אבטחת הציר, החלו שני מחבלים יורים על פטרול הנח"ל ועל ג'יפ מג"ב, ומייד לאחר מכן ירה מחבל אחד לעבר השער הדרומי של קריית ארבע.
הקרב החל ב-19:00 והסתיים ארבע שעות לאחר מכן. לוחמי נח"ל ומילואים, מח"ט הגזרה, לוחמי מג"ב ולוחמי הכוננות של קריית ארבע–חברון בפיקוד מנהל מחלקת הביטחון יצחק בואניש נלחמו כתף אל כתף כדי להגן על היישוב. הקרב היה קשה ונמנו בו שנים עשר הרוגים ויותר מעשרה פצועים בכל מיני דרגות חומרה. ליל השבת ההוא שינה את החיים של שתים עשרה משפחות, של לוחמי צה"ל ומשמר הגבול ושל לוחמי כיתת הכוננות. כלל הנופלים מצה"ל מג"ב ולוחמי כיתת הכוננות קיבלו צל"ש ואותות הערכה מגורמי זרועות הביטחון על הגבורה בקרב.
אליהו ליבמן, שהשתתף בקרב בתפקיד קצין הביטחון של חברון, וקיבל אות הערכה מהרמטכ"ל על הקרב, עומד בשנה האחרונה בראש המועצה המקומית קריית ארבע–חברון, והשבת, 17 שנה לאחר הקרב, ביקשנו שיספר לנו על השתתפותו בקרב.
אליהו נולד בחברון בתחילת ימי ההתנחלות בבניין הממשל הצבאי בעיר, שאליו עברו מתנחלי חברון אחרי מגוריהם במלון פארק. "הרב צבי יהודה זצ"ל שלח את אבי מורי הרב מנחם ליבמן זצ"ל להקים ישיבה כדי שיהיה לימוד תורה בחברון. אבי הכיר שם את אימא שלי, רחל תבדל"א, שבאה לחברון מתל אביב. היא הייתה מחנכת באולפנת כפר פינס.
"ברית המילה שלי הייתה חגיגה באותה תקופה, אירוע מיוחד. הראשון לציון הרב יצחק נסים היה הסנדק, מנחם בגין החזיק אותי בעמידה לברכות, והרב לוינגר בירך". אליהו מוציא מהמגירה בשולחנו גזיר עיתון על אחת הבריתות הראשונות בהתנחלות החדשה (ראו מסגרת). הוא הבכור לעוד תשעה אחים הפזורים ברחבי יהודה ושומרון: אחיו יהודה מנהל בית ספר ומג"ד הגמ"ר שומרון במילואים, והוא ואשתו תרמו כליה. אחיו ישראל הקים את ארגון מקימי, שעוזר למשפחות בניהול כלכלי נכון, ואחיו שניאור שלמה הי"ד נהרג עם הראל עוז בן נון הי"ד בהגנה על היישוב יצהר.
אליהו שירת בגולני, תחילה בסיירת ולאחר מכן היה קצין בגדוד 12, ועד לא מזמן פיקד על גדוד הגמ"ר בחטיבת יהודה במילואים בדרגת סגן אלוף במיל'. בה בעת שימש 25 שנים קצין הביטחון של חברון. הוא נשוי לאבישג, מזכירה רפואית ביישוב, ולהם שמונה ילדים ושני נכדים.
איך התחיל הקרב?
"כל מה שאני מספר עכשיו הוא מנקודת המבט שלי, זה לא כל הקרב. ישבתי בסעודת שבת עם משפחתי, ופתאום שמענו יריות מציר המתפללים. קפצתי לשם ופגשתי בצומת של סמטת ארז את המח"ט דרור וינברג, והוא אמר לי שיש פה אירוע חריג, אירוע מורכב עם נפגעים. הוא החליט לאגף את המחבלים וביקש שאצטרף אליו. בו בזמן החל עוד אירוע של מחבל בודד שירה לעבר הכוחות שהיו בשער הדרומי של קריית ארבע, ודווח שיש התקפה על קריית ארבע. בשלב הזה עזבתי את דרור והצטרפתי אל צוות הכוננות של קריית ארבע בפיקוד יצחק בואניש ואלכס צביטמן ואל לוחמי צה"ל בניהול קרב נגד המחבל שניסה לחדור לקריית ארבע.
"אחרי חיסול המחבל ירדתי לעבר הפתח של סמטת הגבורה, ושם ראיתי שלושה פצועים מהנח"ל שחילצו קודם לכן לוחמי מג"ב. התחלתי לתת להם טיפול ראשוני והזנקתי צוותי רפואה.
הוא רץ לבד בגבורה גדולה ובאומץ נדיר כדי לסייע לי ולהחזיר אותי לתפקוד בנוכחות שלו. יחד ניהלנו אש נגד המחבלים
בואניש הגיע ותפס פיקוד, ועם ג'יפ סיור של מג"ב בפיקוד מ"כ נתנאל מכלוף נכנסו פנימה לחסל את המחבלים ולחלץ את הנפגעים מהסמטה.
"בואניש השאיר אותי בפתח הסמטה עם רבש"ץ חברון דאז והיום קב"ט חברון יוני בלייכברד. הם נכנסו פנימה עשרה לוחמים, שבעה ברגל בפיקוד בואניש ושלושה בג'יפ של מג"ב. כשהם הגיעו פנימה הם ירו בפנסים כדי שהמחבלים לא יראו אותם וכן ירו לעבר נקודות חשודות, והתחילה שם היתקלות קשה בגבורה גדולה שנמשכה כמה דקות.
"חמישה מהעשרה שנכנסו נהרגו: שני לוחמי מג"ב, המ"כ סמ"ר נתנאל מכלוף והלוחם סמ"ש גדי רחמים, ומכיתת הכוננות של קריית ארבע נהרגו מנהל מחלקת הביטחון יצחק בואניש, ולוחמי כיתת הכוננות אלכס דוכן ואלכס צביטמן הי"ד. משה פרדג' וברוך דסטה מכיתת הכוננות נפצעו קשה, ושני לוחמי כיתת כוננות ולוחם מג"ב נפצעו קל בהיתקלות זו. שמעתי את הירי מפתח הסמטה. כל זה קרה במרחק שמונים מטר ממני. הייתי בטוח שהירי שאני שומע הוא החיסול של המחבלים. קראתי לבואניש והוא לא ענה לי, והחלטתי להיכנס לסמטה בג'יפ.
"נכנסתי לסמטה ונהיה לי חושך בעיניים. כל העשרה חבר'ה שראיתי קודם שכבו הרוגים או פצועים (נוסף על הלוחמים שנהרגו קודם לכן: סמ"ר דוד מרכוס, רפ"ק סמיח סוידאן, סמ"ש תומר נוב, סמ"ר ישעיהו דוידוב ואל"מ דרור וינברג, מח"ט יהודה).
"העברתי דיווח בקשר שכולם פה הרוגים ולא להכניס עוד כוחות, וכשהגעתי לקצה הסמטה הפתיעו אותי שני מחבלים משני צדדי הסמטה, נצמדו לי לחלונות של הג'יפ, שהיה ממוגן ירי, וירו לעברי עשרות כדורים, כדור אחרי כדור באותו מקום. בשלב הזה נכנסתי להלם מוחלט. ידעתי שכמה כדורים באותו מקום יכולים לחדור את השמשה ושיש מקומות בג'יפ שחדירים לירי. הצלחתי להעביר דיווח שמחבלים יורים עליי מטווח אפס וברוך השם לא נפגעתי.
"עשיתי סיבוב פרסה במקום, ואז נחלץ לעזרתי רבש"ץ חברון יוני בלייכברד. הוא רץ לבד בגבורה גדולה ובאומץ נדיר כדי לסייע לי ולהחזיר אותי לתפקוד בנוכחות שלו. יחד ניהלנו אש נגד המחבלים, ואז אמרתי ליוני שירוץ לעבר הפתח של הסמטה לארגן כוח נוסף, ואני אישאר לחפות עליו".
חילוץ תחת אש
"יצאתי מהסמטה וחברתי בפתחה לכיתת הכוננות השנייה של קריית ארבע, בפיקוד הרבש"ץ סטפן שוקרון. אמרתי להם שאנחנו נכנסים שוב, אני ראשון בג'יפ והם במרחק טקטי של שלושים מטר. רצינו שהמחבלים ייצמדו אליי שוב, אבל הפעם יהיה לי גב מאחור והוא יצליח לחסל את המחבלים. נכנסנו, והמחבלים שוב ירו עליי. הלוחמים מצוות הכוונות של קריית ארבע הגיבו באש, והתחלנו קרב חילוץ של חצי שעה כדי לחלץ את כל ההרוגים והפצועים. במהלך קרב החילוץ נפל הלוחם חובש נח"ל סמ"ר איגור דרוביצקי ונפצע קשה בסיפור הרואי אלכס בן זיקרי. אלכס זיהה את המחבל והם ירו יחד זה בזה, אך הכדור של המחבל פגע בנשק של אלכס וגרם לו פציעה חמורה. במנחת המסוקים שאליו פונה היה בנס רופא מומחה לפציעות בגרון, והוא הציל את חייו של אלכס בניתוח חירום בשטח.
"חילצנו את הנפגעים מקצה הסמטה לגומחה, חצר של בית ערבי שהייתה באמצע הסמטה, ושם טיפלו בהם במסירות רבה תחת אש צוותי הרפואה מכלל האזור. משם הוצאנו אותם החוצה, לציר המתפללים, לאמבולנסים, והם פינו את הפצועים קשה למנחת המסוקים הסמוך ואת שאר הפצועים לבתי חולים בירושלים. כשספרנו את ההרוגים והפצועים במרכז הסמטה, בגומחה, גילינו שחסרים לנו ארבעה אנשים, ואז ביקשתי מאחד מנהגי האמבולנס את השכפ"ץ הקרמי שלו".
עד אז נלחמת בלי שכפ"ץ?
"כשהתחיל האירוע פשטתי את החולצה הלבנה ובעצם הייתי בלי חולצה. בשלב הזה, כשהבנתי שהכניסה הולכת להיות רגלית, לבשתי את השכפ"ץ הקרמי וביקשתי כמה מתנדבים. אמרתי להם שאני אכנס ראשון ברגל כדי לנסות לחסל את המחבלים, ואם חלילה אפגע, שיזהו את מקורות הירי ויהרגו את המחבלים, ואחרי זה יחלצו את שאר הפצועים וההרוגים מקצה הסמטה.
"הלכתי ראשון בגיבוי הלוחמים מכיתת הכוננות של קריית ארבע ולוחמי צה"ל ומג"ב שהצטרפו אלינו. בשלב הזה בניסי ניסים המחבלים הסתתרו ולא פתחו באש, והצלחנו לחלץ מהסמטה את כל ההרוגים והפצועים.
"בשלב הזה פינינו את הפצועים וההרוגים. אחר כך נכנס כוח נגמ"שים ונהרג סגן דני כהן כשסיכן את עצמו בקפיצה מתא המפקד על מנת להסתער לעבר המחבלים, ולא יצא מדלת החי"ר האחורית כדי שלא לסכן בצרור ירי ורימון את הלוחמים שהיו בבטן הנגמ"ש. הוא ההרוג השנים עשר, ההרוג האחרון.
"האירוע הסתיים עם הגעת מג"ד נח"ל תא"ל ערן ניב, שסיים לאחרונה את תפקידו כמפקד אוגדת איו"ש, והוא ומפקד גדוד מג"ב נצ"מ סייח עזי וכוחות נוספים חיסלו את המחבלים האחרונים.
כתף אל כתף
17 שנים עברו. מה אפשר ללמוד מהקרב?
"היה בקרב הזה שילוב נדיר וחריג בין כוחות צה"ל מג"ב ואנשי הביטחון האזרחים ביישובים קריית ארבע וחברון, גם קב"טים גם רבש"צים גם לוחמי כיתות כוננות וגם צוותי רפואה, שפעלו תחת אש בגבורה גדולה ובחיבור גדול, בגילויי אומץ וגבורה מיוחדים.
"יש כאן משהו נדיר מאוד שלא קרה מקום המדינה: ראינו לוחמי צה"ל ומג"ב מאבטחים ומוכנים למסור את הנפש על אלפי יהודים מכל הארץ והעולם שבאים להתפלל ולינוק מהשורשים של העם היהודי בעיר האבות קריית ארבע חברון, במערת המכפלה. בסוף המלחמה נקלעו אותם לוחמי צה"ל ומג"ב להיתקלות קשה ועלה צורך בסיוע ובחילוץ אחרי שנוצר ואקום פיקודי, ואזרחים אמיצים תושבי קריית ארבע–חברון לחמו איתם כתף אל כתף. הכוחות האזרחיים וכוחות הביטחון יחד הצליחו להכריע את האויב ולחלץ את כל ההרוגים והפצועים מהסמטה.
"כל זה קרה בחברון. חברון מלשון חיבור, גם חיבור לזהות ולשורשים שלנו כעם וגם חיבור בינינו. יש פה מסר שנהיה מחוברים זה לזה לא רק בקרבות ובימי זיכרון אלא גם בשגרה, ביום-יום, שנבין שאנחנו חייבים להיות מחוברים, כי לאויב לא אכפת מדעות שונות, מבחינתו כולנו אותו דבר בדיוק".
מהי שבת ויצא בשבילכם?
"שבת ויצא היא שבת עוצמתית וסמלית שבה אנחנו זוכרים את כל שנים עשר הגיבורים שנפלו בגבורה גדולה כדי להגן עלינו, ובראשם אלוף משנה דרור וינברג, מפקד החטיבה המסור שפעל רבות לביטחון עם ישראל ותושבי קריית ארבע–חברון, עם לוחמי צה"ל ומג"ב, שחתרו למגע ונלחמו בגבורה עצומה כדי להגן על תושבי קריית ארבע. אנחנו זוכרים גם את תושבי המקום, את מנהל מחלקת הביטחון הגיבור יצחק בואניש, שנפל אגב הובלה, מסירות ודוגמה אישית, עם שני הלוחמים הגיבורים אלכס דוכן ואלכס צביטמן, תושבי המקום.
"הנוער עורך פעילות לזכר הנופלים, חברי כיתת הכוננות מספרים על הקרב, ובני המשפחות מספרים על יקירם ואישיותם. יש תפילת ערב שבת גדולה במאחז הגיבורים, מאחז שהוקם לזכר הגיבורים מול הסמטה".
כראש מועצה, איך זה משפיע על תפיסת הביטחון?
"המטרה של הטרור היא לזרוע פחד ולעורר בנו את הדמיון השלילי, כדי שנחשוש חלילה להמשיך את חיינו. אנחנו ברוך השם מלאי אמונה בקב"ה ובשליחיו, כוחות הביטחון של צה"ל מג"ב וכוחות הביטחון האזרחיים, שפועלים במסירות רבה. אנחנו התושבים משמשים דוגמה לכלל עם ישראל בעצם שגרת חיינו גם ביישוב וגם בדרך לתפילות במערת המכפלה".
