"עשיתי את הדבר הנורא ביותר, ואין לי מחילה", היא אמרה. היא לא סולחת לעצמה על הטעות שעשתה. היא יצאה עם חברות והכירה מישהו שחיזר אחריה. היא הייתה במצב רגיש, וכך הוא נכנס לחייה.
היא בדיוק סיימה קשר עם בחור אחר. זה היה קשר רציני, הם כבר קבעו חתונה. הייתה ביניהם מריבה. מבחינתה זה היה תמרור אזהרה, והיא ביטלה את החתונה. בתוך המצב הנפיץ הזה הוא נכנס לחייה. היא לא הייתה מודעת למה שקרה ולהשלכות, היה נראה שיש ביניהם אהבה גדולה. הוא פינק אותה, הרעיף עליה מילים שהיא הייתה זקוקה להן, והיא הלכה שבי אחריו. הקשר ביניהם התחזק, היא הייתה מאוהבת ממש. "אנחנו צריכים להתחתן", הוא אמר לה.
היא פחדה שוב להתחייב, אבל הוא שכנע אותה ולבסוף היא הסכימה. כשביקש שתתאסלם סירבה. "תישארי יהודייה, רק תגידי לקאדי כמה מילים וגמרנו כדי שהוא יוכל לחתן אותנו". היא לא הבינה את המשמעות של זה, התאסלמה והתחתנה. היא המשיכה לשמור חגים יהודיים, ועם הילד שלה דיברה בעברית. אבל הקשר הזוגי היה מורכב. החיבור שהיה בהתחלה נגמר, הוא היה אלים כלפיה ומעולם לא היה מרוצה ממנה. אף פעם לא הייתה מספיק טובה בשבילו. גם כשהתאסלמה היא תמיד נשארה בעיני משפחתו "היהודייה". פעם בשעת מריבה הוא קילל אותה ואת כל היהודים, וזה מה שעורר אותה. היא פקחה את עיניה, כמו התעוררה מחלום: מה עשיתי לעצמי? מה עשיתי לבן שלי? למה התאסלמתי? הלכתי רחוק. רחוק מדי.
המשפחה שלה החרימה אותה, הם לא יכולים לסלוח לה על מה שעשתה, והיא לא סולחת לעצמה. היא פנתה לארגון להב"ה ועברה לגור רחוק, התגרשה וחזרה ליהדות. את הילד אי אפשר להחזיר ליהדות, הוא רשום כמוסלמי, אך גדל כיהודי. היא מלאת חרטה על מעשיה במיוחד כלפי הבן שלה, שצריך לגדול בין שני עולמות, ומתקשה לסלוח לעצמה.
בחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, המלך בשדה. בזמן הזה של השנה יש לנו בלהב"ה פרויקט של לימוד משותף. העובדות והמתנדבות שלנו לומדות עם הבנות לימוד יומי על חזרה בתשובה. שנוכל להזכיר לעצמנו שיש דרך חזרה ונדע את כוחה של תשובה.
