01
שבת מברכים חודש ניסן. שמש אביבית מלטפת את באי הכותל. עשרות אלפי מוסלמים נוהרים אל הר הבית. שמואל סבג, יהודי חרדי, שגר בגבעה הצרפתית, מגיע אל הכותל, כבכל שבת, דרך שער שכם. הוא צועד בשמחה, עטור בטלית, פאותיו מתבדרות במשבי הרוח הירושלמית. אנו נפגשים באותה שעה בכניסה לרחבה. בשבת מברכים חודש ניסן, סוף השבוע האחרון לרמדאן, בשעה ששמואל הגיע לשער שכם, אלפי מוסלמים התחילו להקיף אותו מכל עבר. שמואל לא מצמץ, ממשיך לצעוד, בוטח בה'. לאחר השבת הוא מספר לי על המחשבות שעברו בראשו באותן דקות, כשצעד ברחובות הרובע המוסלמי אל שערי הכותל: 'לפני מספר שנים זכיתי לשרת בצה"ל, בטירונות ובסדיר התאמנו בירי מטווח קצר וארוך. ידעתי היטב, שהאקדח שנשאתי איתי בדרכי לכותל לא היה עוזר לי מול האלפים שהקיפו אותי. אמרתי אומר בליבי להשליך את יהבי על ה'. לא לפחד, להאמין, לצעוד בגאון ולא להסתיר את הטלית שעטפה אותי. ואכן הערבים לא נגעו בי לרעה. פניהם הביעו פליאה גדולה על תעוזתי, אך הם לא העזו להזיק לי. איני יודע בברור מה הסיבה לכך. בוודאי בזכות בטחוני בה'. ואולי גם משום שעם ישראל מתגלה עתה בעוז ובתקיפות. ואולי בזכות שצה"ל מקבל, סוף סוף, רשות מהממשלה שלנו להגן על ארץ ישראל, בכל החזיתות. בזכות עמידתנו על חיינו, אויבנו מבינים עתה היכן מקומם ומה עלול להיות סופם'. כך שח לי שמואל סבג, הבעלים של חנות המשחקים המקסימה, 'היי טוי', בגבעת שאול.
לאחר השבת, נכנסתי לחנות הצעצועים שלו, כדי לקנות מתנות ופרסים לליל הסדר, לילדי משפחות של לוחמים ולילדי משפחות נזקקות. הוספתי בספונטניות גם פרסים לנכדים היקרים שייסבו איתנו בחג, כי גם בליל הסדר – 'עניי עירך קודמים'…
02
ביום שישי האחרון ארזנו את מטלטלינו והדרמנו לכפר מימון, שבעוטף נגב, כדי להתארח אצל חמי וחמותי המופלאים. כבר בכביש הגישה לכפר קידמו אותנו הדי הירי הארטילרי של צה"ל. מוקפים בקולות של בומים נכנסנו בשער המוכר והאהוב. הפנים המחייכות של המילואימניקים, המשרתים כמאבטחים נאמנים ביישובי העוטף, הזכירו לנו שאנחנו עדיין מאויימים על ידי מחבלי החמאס. חשוב מאד שהשמירה המתוגברת תימשך כל עוד סינאואר וחבריו עדיין מסתובבים בשטח..
זה אך, לפני כשישה שבועות, חזרו חברי הכפר לבתיהם. מועצת 'שדות נגב' קידמה את פניהם בשתילת פרחי אביב, בכיכרות המובילות ליישובים ובצדי הדרכים.
למעלה מ-330 אלף (!) תושבים פונו מבתיהם בעקבות התקפת המחבלים הרצחנית על קיבוצי העוטף. כ-40 אלף מתושבי הצפון עדיין מורחקים מבתיהם וממקורות הפרנסה והלימוד. ערוצי התקשורת בעולם מתנים את יגונם על הרחקת תושבי עזה מבתיהם. איש לא מדבר על עשרות אלפי המשפחות היהודיות תושבי הצפון והדרום שמתגוללות חודשים רבים בין חדרי בתי המלון מחשש לחייהם. התקשורת שלנו מהדהדת את מצוקת העזתים, שהורחקו מבתיהם על ידי צה"ל, כי שימשו מגן אנושי למחבלי החמאס.
מחבלי החמאס חומסים את האספקה שמיועדת לאזרחי רצועת עזה ומשתמשים בה כאספקה למרצחים.
בינתיים, אין שום צפי באופק, מתי יוכלו תושבי הצפון לשוב לבתיהם. תושבי בארי, כפר עזה וחבריהם, אינם יכולים לשוב לבתיהם, שנשרפו ונחרבו על ידי מחבלי החמאס.
יש לי בקשה מאנשי התקשורת וממקבלי ההחלטות בממשלה ובשמאל – קחו לפעמים בחשבון ש'עניי עירך קודמים'…
03
האירוח בכפר מימון היה כיד המלך. נהנינו מאד משיעורי התורה המגוונים של רב הכפר, הרב מיכאל אדרעי, שחתנו נפצע קשה בקרבות, ושל איש כוחות הביטחון, הרב הראל קצין ושל הרב צבי ארליך.
רחש המסוקים נשמע באוויר במשך כל השישי-שבת.
בשעת התפילה שמענו מטוסי קרב, מנמיכי טוס, שהשמיעו נהמות מחרישות אזנים. יודעי דבר מסבירים שהמטוסים עושים דרכם, מתחת לרדאר, במסלול עלום, מהדרום לצפון, להפצצת אתרים אירניים בסוריה, בעיראק ובהרי הלבנון. לכן, במעופם הנמוך הם מרעידים לנו את קירות בית הכנסת…
תושבי הכפר, שהתרגלו לקולות המלחמה, אינם מתרגשים מרחש המטוסים ומהרעשת הבומים התכופים, של תותחי צה"ל, שנשמעים הייטב, ביום ובלילה. רכבים של כיתת הכוננות מסיירים בשבילים בכל שעות היממה. לא לוקחים סיכונים ונוסכים בתושבים תחושת ביטחון.
ארוחות השבת בכפר הן תמיד עשירות ומזמינות. וותיקים וצעירים, רווקים וזוגות, יחד עם לוחמים ולוחמות, ממשמרות החיילים, מגיני הכפר המסורים, מוזמנים לחגוג על שולחנות השבת של משפחות החברים. על פי מיטב המסורת של חלוצי צפון הנגב, התושבים שמחים תמיד לקראת אורחי חוץ, קרואים ושאינם קרואים, בחול, בשבת ובחג, אך תמיד לא שוכחים גם את – 'עניי עירך קודמים'…
04
שמחתי מאד לפגוש בכפר מימון ידידים ותיקים. את גילי וולף החקלאי הוותיק, שעשה הסבה לתפקיד חדש – ממציא פטנטים מצליח. גילי הוגה רעיונות מקוריים שעשויים להקל על חיי היום-יום, לבעלי מוגבלויות ולאחרים. לאחרונה גילי מקדם באופן מעשי פטנטים שיקלו מאד על תפקודם של לוחמים, שנפצעו קשה בקרבות בעזה ובלבנון.
משפחת וולף על כל ענפיה פונו מכפר מימון מיד עם פרוץ המלחמה.
משפחתה של אחותו וגיסו של גילי התמודדה במלחמה עם פינוי מתיש ועם אסונות קשים, של רצח וחטיפה של אחדים מבנות ובני המשפחה.
אחת הילדות החטופות הוחזרה לארץ באחת 'העסקאות', אך ללא חלק מבני משפחתה היקרים, שנחטפו איתה.
ביקשתי מגילי שיתראיין ל'גילוי דעת' ויגלה לנו מעט מן הנסתר… ולשמחתי הוא הביע את הסכמתו העקרונית. בקרוב נפרסם הריאיון.
פגשתי בכפר מימון גם את מיודעי, המחנך היקר, הרב צבי ארליך, שחזר וסיפר לי סיפור מופלא ומרגש. הרב ארליך זכה בשנה האחרונה ללמד את הנער אורי קינג, מקיבוץ בארי, לקראת העלייה לתורה בבר המצווה, שהייתה אמורה להתקיים בשבת בראשית. הרב צבי לימד את אורי להניח תפילין ולקרא 'שמע ישראל'… הרב הדגיש לאורי שהמילים של הפסוק 'שמע ישראל' הן בעלות חשיבות עמוקה, ומומלץ מאד ללמוד אותן בע"פ. מילים אלו שימשו גם כ'מילים אחרונות' ליהודים, שחרפו נפשם בכל הדורות, מרבי עקיבא ועד יהודים בשואה ולוחמים כמו רועי קליין.
זהבית, אמא של אורי, מספרת על רגעי האימה והתופת שהשליטו המחבלים בקיבוץ בארי בשמחת תורה. 'לשמע האזעקות והזעקות הסתגרנו כל המשפחה בממ"ד, למשך 36 שעות!. בלי חשמל, בלי אוכל ובלי מים. כל זה, שעה שהמחבלים השפלים רוצחים ומתעללים בכל יהודי, זקנים, זקנות, נשים וטף, שהצליחו לחמוס ולתפוס בבתי הקיבוץ.
בשעות הנוראות הללו כשישבנו עם אורי בממ"ד, התפללנו יחד אתו – 'שמע ישראל'. הפסוק הזה, שאורי למד ממש לאחרונה קיבל לפתע משמעות מיוחדת. מילות הפסוק 'שמע ישראל' החזיקו אותנו בשעות הקשות, עד שחולצנו.
לאחר שפינו אותנו למלון בים המלח, הרב צבי ארליך שאל את אורי אם הוא רוצה לעלות לתורה ביום חמישי ולקרא בתורה כשקוראים את הפרשה שהוא למד לפני המלחמה. בגלל העצב והכאב על הנופלים אורי היסס, אך לבסוף ביקש לעלות לתורה.
הרב צבי, יחד עם מתנדבים יקרים הפיקו לאורי בר מצווה גדולה ומרגשת מאד. מי שלא נכח שם יתקשה לדמיין את המעמד המרומם והמרטיט.
התמלאנו בדמעות של שמחה מהולה בעצב. ברכנו 'הגומל'. עוד ועוד חברים וחברות מהקיבוץ ביקשו לברך ברכת 'הגומל', באותה הזדמנות סוראליסטית, שמחה ומרגשת. יחד, התפללנו כולנו לשלום החטופים והחטופות. אורי אמר עם הרב צבי את הפסוקים של 'שמע ישראל'. עין לא נותרה יבשה.
כאב לנו מאד על מי שלא היה איתנו, מי שנפל בקרב, מי שנרצח ומי שנחטף. אך שמחנו והודינו גם על הנס שקרה לנו ולכל אלו, שנותרו בין החיים.
שבת שלום של שחרור החטופים בכוח הזרוע. מיגור החמאס. רפואה לפצועים ולחטופים. אחדות בעם ישראל. הורדת המחיצות בין יהודים, חיזוק של אמונה ותבונה להנהגה המדינית והצבאית.■
לתגובות היכנסו לאתר 'גילוי דעת'
www.giluydaat.co.il
