מי מאיתנו לא אוהב את טעם פירות הקיץ המתוקים והמיוחדים של ארצנו? השווקים ורשתות המזון עשירים בטעמים ובגוונים רבים של פירות. התורה ראתה בפירות ארצנו שבח מיוחד שמאפיין את ארץ הקודש. ישנה השגחה אלוקית מיוחדת על הארץ ועל פירותיה ואפילו ישנה ברכה מיוחדת כאשר אנו אוכלים מפירות שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל, אנו מברכים בנוסח הזה: ״ברוך את ה׳… על העץ ועל פרי העץ, ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת לאבותינו, לאכול מפריה ולשבוע מטובה״.
אכילת פירות הארץ יש בה מצווה ומעלה מיוחדת. אחד מגדולי יהדות גלות מרוקו, הרב דוד בן שמעון, הנקרא צוף דב״ש, היה מהחלוצים שיצאו מחומות העיר העתיקה בירושלים ובנו מחוץ לחומה, כתב ספר שכל עניינו הוא רק שבחי ארץ ישראל הנקרא ׳שער החצר׳ ושם (פרק רמ״ה) פרש את הפסוק בפרשתנו: ״וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם אֶרֶץ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה׳ – מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה, ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר…״.
ייחוד ארצנו שהיא מגדלת פירות שונים בטעמים שונים, לכל אזור יש את טעם פירותיו. ייחוד הארץ הוא בקשר החי בין אנשיה לבין האדמה. הארץ מגדלת פירות לפי הדרים בה, ואם לא דרים בה אינה מגדלת פירותיה. כל מקום בארץ הוא אבר בגוף החי של הארץ, זו שבחה של ארץ ישראל הקשורה לבניה, קשר חי ונצחי שאינו ניתן להפרדה. קשר זה כל כך חי עד שנותן אותותיו אפילו בטעם הפירות.
וכעת לסיפור: סיפר לי הרב יוסף אלנקווה שליט״א, מראשוני מתיישבי גוש קטיף, שכאשר הגיע לגור בגוש קטיף בדק מול השרות המטאורולוגי הישראלי את מדידת הגשמים באזור מאז שהחלו לבדוק ועד חידוש ההתיישבות היהודית בגוש קטיף, והסתבר שכמות הגשמים השנתית עלתה באופן משמעותי! והחידוש היותר מפליא שעדויות של פועלים פלסטינים של חקלאי גוש קטיף הטוענים שמאז גירוש תושבי גוש קטיף חלה ירידה משמעותית בכמות הגשמים השנתית, איכות גרועה ומלוחה של מי התהום וחוסר יכולת לגדל חקלאות במקום שהיה כל כך מבורך. הארץ שומרת כוחה וסגולותיה לבניה…
תפריט
